משולש הדרמה

זה קורה במציאות החיים שלנו, קרוב קרוב, לא בתקשורת, לא אי שם…

מכירים את הסיטואציה בה הרגשתם שפוגעים בכם? מצב בו פגעתם באחרים (גם אם לא התכוונתם)? אולי נוכחתם במישהו שפוגע ורומס אחרים ומנמק את התנהגותו בערכים או אידאלים של צדק ועקרונות? האם קרה לכם שהושעתם מישהו ממצוקתו או מישהו הושיע אתכם ותמך בכם במילה מחזקת או תשומת לב ברגע הנכון?

הנחת הבסיס הראשונה היא – שכל אדם הוא טוב!

האמונה שלי היא שעמוק בפנים, מתחת ללבוש החיצוני והמסכות, מתחת לתבניות ההתנהגות שנרכשו במשך השנים, חי לו אדם טוב וטהור. מתחת למעטה החיצוני שוכן לו בן אדם אמיתי שכולו טוב. ועל הבן אדם זה עובר מה שעובר, והוא מגיב ממקום החוויות שלו.

הנחת הבסיס השנייה היא – שאנחנו מתנהגים באופן לא מודע מתוך אמונות ישנות, מתוך אירועים כואבים שהיו לנו בילדותנו ונרשמו בליבנו (אפילו איננו מודעים להם ואיננו זוכרים אותם), מתוך חינוך שקיבלנו וללא תחשיבה עצמאית.

אם אמרו לנו כשהיינו ילדים, 'אל תהיה אגואיסט', 'אל תשתף רגשות', או 'למה אתה בלי מצב רוח? קח גלידה/סוכרייה וזה יעבור…' אז הנה המתכון לאיך נוצרות אמונות טעותיות שהן כרטיס הכניסה למשולש הדרמה.

התנהגויות אלה מתוארות באמצעות שלוש עמדות "משולש הדרמה" (כך על פי סטפן קרפמן).

במודל ישנם שלושה תפקידים: מושיע, תוקף וקורבן.

ישנו תפקיד איתו אתם מזוהים יותר מכל, אתם יכולים להיות בתפקיד המושיע והעוזר לאחרים, בתפקיד התוקף וגם בתפקיד הקורבן. המצב הוא שאומנם אתם "מזוהים" עם אחת האופציות וההתנהגויות, אבל אתם כוללים את שלושת התפקידים הלא מודעים הללו. אתם אולי מרגישים ומזוהים כמושיעים, או תוקף או קורבן, אך באמת, אתם גם מושיעים וגם תוקפים וגם קורבן. בתנועות החיים אתם זזים ונוכחים בכל אחד מהתפקידים הללו. ובמוקדם או במאוחר תשנו עמדות, כי מעת לעת אנחנו מחליפים תפקידים.

מאמרים נוספים בנושא:

בלבול מוח, המגיפה החדשה

גלגל חסר רחמים

לחם התודה

אופס… שכחתי!

מיוחד במינו

היי, אתם!

בבקשה, תאהבו את עצמכם

למדתי לאהוב מחדש

חיים את התפקידים

אדם שחי את תפקיד "המושיע" – רואה עצמו כעוזר לאנשים, מטפל ומסייע. הצרכים שלו לא תמיד חשובים ולא רלוונטיים. הוא זקוק לאנשים שצריכים אותו כדי להרגיש ערך עצמי. קשה לו לראות את עצמו כקורבן, כי הרי תמיד יש לו פתרונות לבעיות של אחרים. יש לו יכולת טבעית לתת ביטחון ולארגן. טוב יעשה אם יפנה יכולות אלו גם כלפי עצמו.

אדם שחי את תפקיד "התוקף" – אדם כזה נמצא לרוב בהכחשה מלאה לגבי התנהגותו. הוא מאמין בצדקת ומוסריות דרכו. הוא מאמין שהעולם מסוכן, שהאנשים מסוכנים ועוד, לכן משתמש באיומים ונוקט בגישת ה"להכות ראשון". מטרתו היא להגן על ידי תגובתו התוקפנית. טוב יעשה אם יציב לעצמו גבולות והתנהגות אסרטיבית.

המושיע וגם התוקף נמצאים בחלק העליון של המשולש, כי הם מרגישים "מעל כולם", חזקים, צודקים, מאורגנים וטובים יותר מהקורבן, שנמצא בחלק התחתון של המשולש.

אדם שחי את תפקיד "הקורבן" – אדם כזה מתנהג כמו מי שאינו יכול לדאוג לעצמו, נזקק לעזרה, חסר ערך כביכול. ה"קורבן" לא יכול להסתדר לבד ומוכיח לעצמו את זה שוב ושוב. הבעיה נוצרת כאשר בו בזמן שהקורבן נזקק לעזרה העזרה מזכירה לו את נחיתותו, לכן הוא כועס או שונא את "המושיע" שלו, וזה בא לידי ביטוי בדרכים שונות.

למשל, ילד שגדל בבית בו נדרש לקחת אחריות ולטפל בהוריו או באחיו ובעצמו,. ילד שלא הרגיש נוכחות של הורים שמטפלים בו, מאמץ לעצמו עמדה של "המושיע". הוא הופך להיות מטפל נצחי. הוא יאמץ ערכים כמו: הצרכים שלי לא חשובים והערך שלי מגיע דרך מה שאעשה עבור אחרים. חשוב לו שיהיה לידו מישהו שזקוק לו, כך יבנה את חווית הערך העצמי.

אנשים האלה תמצאו לרוב במקצועות שונים של טיפול, רפואה, עובדים סוציאליים, מנהיגי קהילה ועוד.

זה גם יכול לבוא לידי ביטוי בבית, כאשר אמא או אבא שמתנהלים כמו "המושיע" ומוותרים על צרכיהם למען המשפחה כביכול, ולמען הערך העצמי והחשיבות שלהם. אם הם מנסים לסייע למישהו שלא רוצה לקבל את עזרתם והוא עצמאי, הם עלולים להפוך ולהיות בתפקיד "התוקף". הם יאמרו לו, 'אני עושה בשבילך כל כך הרבה… אני יודע מה טוב לך… זה מה שאתה מחזיר לי? אתה לא בסדר, מעכשיו תסתדר לבד…' וכך הופכים להיות "התוקף", ובהמשך גם "הקורבן" – 'אחרי כל מה שעשיתי בשבילך, זה מה שמגיע לי? כל מה שהשקעתי? אתה פוגע בי!…'

דוגמה נוספת מתארת את מעבר התפקידים בו זמנית. באותו זמן אתם יכולים להיות גם המושיע וגם התוקף וגם הקורבן. אדם מסייע לחברו, באותה עת הוא "מושיע". חברו לא מעוניין בעזרה ומסביר שהוא מסתדר ותודה רבה. "המושיע" הופך להיות "התוקף" וצועק על חברו, ואז נהיה גם "הקורבן" שנפגע מחברו.

זו מחזוריות החוזרת על עצמה שוב ושוב. האדם עובר מתפקיד לתפקיד מעת לעת.

ההשלכות המעשיות הן: חיים של סבל בכל אחד מהתפקידים שלקחנו על עצמנו. והסיבה לכך היא, שהחיים במשולש הדרמה אינם אנחנו אלא התנהגות שרכשנו ואינה מדויקת לנו.

כאשר איננו לוקחים אחריות על עצמנו ועל רגשותינו – אנו יכולים להיות "המושיע" שלוקח אחריות על אחרים, "התוקף" שמאשים אחרים ו"הקורבן" שמחפש שמישהו אחר שייקח אחריות עליו.

אך אם נהיה אמיתיים וכנים עם עצמנו, נכיר את מהותנו שמאחורי המשולש.

למשל, "המושיע" יהיה כנה ויודה שלא היה מודע לכך שהתנהג כך כדי למלא צורך של עצמו. "התוקף" יהיה אמיתי וכנה ויודה שהאשמת אחרים היא טעות ועליו לקחת אחריות בעצמו. גם "הקורבן" יודה ויכיר את מקומו שאינו תלוי ונזקק, אינו צריך להישאר "קטן" ויש ביכולתו לנהל את עצמו.

אולי גם זה יעניין אתכם:

האבנים הגדולות של החיים

להזיז את הגבינה
השם אמר לי

אל תפחדו

המפתח והדרך השלישית

אז יש או אין?

תספרו את הברכות

יום מלא צבעים

מי הכי מסכן?

יציאה ממשולש הדרמה

היציאה ממשולש זה היא כמובן דרך לחיים אמיתיים ונוחים. איך עושים את זה? איך יוצאים ממנו?

דבר ראשון – יש לדעת, להכיר להבין ולהכיל את עצמי בכנות ואהבה.

דבר שני – לשים גבולות לעצמנו, לא לשלוט באחרים על ידי הושעתם ומתן עזרה ובטח לא על ידי תקיפה או התנהגות קורבנית.

לפעמים, כשנשתנה ונצא ממשולש הדרמה, הסביבה תתנגד לשינוי שלנו. יאמרו לנו, 'פעם היית נחמד… פעם היית נותן כל מה שביקשו ממך… פעם היית זקוק לנו…'  אבל אנחנו צריכים להיות שמחים עם התגובות הללו, ולדעת שעלינו על מסלול חיים בריאים ושאנו יוצאים מהמשולש.

היציאה מהמשולש אינה צעד חד פעמי, אלא תהליך מתמשך. מדי פעם נמצא עצמנו נכנסים ויוצאים מהמשולש, כאשר רוב הזמן נהיה יותר מחוץ לו מאשר בתוכו.

ולסיום, הנה כמה שאלות לאימון עצמי:

מי אני רוב הזמן – המושיע, התוקף או הקורבן?

מה הפחד המניע אותי?

מה אני יכול לעשות כדי לצאת מהמשולש?

מתי אני מתחייב לעצמי להתחיל לעבוד על זה?

המודעות לעצמנו במשולש – היא הדרך לצאת ממנו!

* * *

עדנה קדוש – אחות טיפול נמרץ, מטפלת ברפואה משלימה רב תחומית. מאמנת ותומכת על פי חכמת המזרח, המערב והחסידות. מורה בשיטת נקודתרפיה. מחברת הספר "49 ימי מסע", להזמנת הספר וסדנאות בריאות: 050-5574065, ednakadosh18@gmail.com וכן באתר www.ednakadosh.com