דווקא מבין המצרים

הימים ימי בין המצרים – שלושת השבועות, ימים קשים לעם ישראל, של צער וחשבון נפש לאומי. טבע הנפש בימים אלה להצטמצם, להתכנס ולהקטין את הציפיות. רוצים כביכול 'לעבור את הימים האלה בשלום'. אדם חושב שזה לא זמן של הצלחה, זה זמן קשה, שהוא לא יוכל להתעלות בתקופה זו כמו בכל השנה. אין מה לעשות, רק לחשוק את השפתיים ולהחזיק מעמד…

אך רבותינו מגלים לנו שדווקא בפסוק המאפיין את הקושי של ימים אלה – דווקא בו ישנה נחמה גדולה. "כל רודפיה השיגוה בין המֵצרים" (איכה), כלומר שהזמן גורם לנפילה ולקושי, לכן חרב בית המקדש פעמיים בימים אלה ואירעו בו צרות רבות בכל הדורות. רבותינו מגדולי החסידות דרשו את הפסוק להיפך: 'כל רודפי י-ה', כלומר שכל רודפי ומבקשי ה' – יכולים להשיגו דווקאי בימים אלה של בין המצרים.

הכביש המהיר להצלחה

ההרגשה הרווחת היא שזהו זמן קשה להתעלות בצמיחה הרוחנית, או שהמקום בו הוא נמצא הוא לא המקום בו יוכל לעבוד את הבורא ולהתקרב אליו כראוי, שבניסיון שהוא עובר לא יוכל להתגבר עליו ולהגיע לדרגות גבוהות. ולא רק, הלוואי שלא ייפול עוד יותר. אלה ההרגשות שהיצר הרע מכניס בליבנו כל הזמן, אך בעיקר בתקופה זו.

אך חז"ל אומרים לנו, "טעות גדולה בידכם! כי האמת היא ש'כל רודפיה השיגוה' – דווקא בימים אלה, ימי בין המצרים. דווקא בימי המֵצָר אפשר להתעלות, להתקרב, לגדול ברוחניות – הן במצר שבמקום והן מצד הניסיונות – הירידות, הקשיים והצמצומים שעוברים על האדם".

היצר הרע מעוות לאדם את האמת, וגורם לו לחשוב שבעולם הזה הוא אמור להשיג את היעוד שלו בכביש מהיר וסלול ללא רמזורים, בלי פקקים או שיבושים. ואז, בכל מהמורה בדרך, בכל קושי ומצר, הוא נופל בדעתו ומתייאש. אבל האמת היא דווקא ההיפך. אדם שנוסע בדרך חלקה, לא מתקדם לשום מקום. זאת רק אשליה. בעולם הזה מתקדמים דווקא בדרכים עקלקלות, מתוך הקשיים והירידות, בזמני ניסיונות ואתגרים שלא פעם מלווים בייסורים – דווקא מכאן מתקדמים ומשיגים דברים באמת, את התכלית שלשמה באנו לעולם הזה.

מאמרים נוספים בנושא:

שמונה סיבות לומר תודה

חושך, ואז זריחה

בוכים? תעשו את זה נכון!

אסירי התקווה

מידת האמת לא יודעת את האמת

ישנו מדרש מופלא מאוד האומר שלפני בריאת האדם, המלאך הקדוש הממונה על מידת האמת קטרג על בריאת האדם וטען: 'האדם כולו שקרים', והקב"ה השליך אותו ארצה וברא את האדם. רבי נתן מברסלב (ליקוטי הלכות, ריבית ה) מבאר את המאמר הזה בצורה נפלאה, ואין כאן המקום להאריך ולהביא את כל דבריו וכדאי מאוד לעיין בדברים, אך בתוך דבריו מביא כמה יסודות חשובים לענייננו:

כותב רבי נתן, שאפילו מלאכי האמת לא יכולים להשיג את האמת של הקב"ה. רק הצדיקים שעמדו בניסיונות הקשים – דווקא הם יכולים לעמוד על האמת של בורא עולם. ואפילו בין הצדיקים עצמם, כל צדיק שעבר יותר קשיים ורדיפות – דווקא הוא זכה לגלות אמת יותר גדולה ושלמה, והשיג את האמת של הקב"ה בעצמו שלשמה ברא את העולם.

היצר הרע יונק את כוחו מהמלאך של מידת האמת ומחדיר לאדם מחבות של חולשה, שהוא עדיין מלא שקרים ותאוות, קשיים וניסיונות, פגמים ועבירות – מלא במצרים! אך כנגדו עומדים הצדיקים ואומרים, 'דע לך, שהמצרים שלך, הקשיים והבלבולים בהם אתה נתון, כל הניסיונות שעוברים עליך – הם הם המעלה שלך והם הם הגדולה שלך! כי על פי האמת רק כך תוכל להגיע למעלות גדולות'.

חיים קשים ומוצלחים

זו הסיבה התורה שלנו מלאה בסיפורים על צדיקים שעברו קשיים וניסיונות. כל צדיק שעבר יותר קשיים – יש ממנו יותר תורה, שהיא האמת של השם יתברך. אברהם ויעקב שחיו חיים של מלחמה בלתי פוסקת – התורה מאריכה ומספרת עליהם, ואילו יצחק אבינו ע"ה שהיה עולה תמימה ועבד את הקב"ה כל ימי חייו, פרוש מן העולם – התורה כמעט ולא מספרת עליו. ישנם שבטים קדושים, שבטי י-ה, שחוץ מִשְׁמָם איננו יודעים מהם כמעט כלום, ואילו השבטים שעברו קשיים, כמו יוסף ויהודה – עליהם יש פרשות שלמות.

משה רבינו ודוד המלך ע"ה שנולדו לתוך מלחמה וכל חייהם נלחמו את המלחמות שלהם, ולאחר מכן נלחמו את המלחמות של עם ישראל – נתנו לנו את החלקים הכי גדולים ומשמעותיים בתורה הקדושה. לכן אומר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן,  קט"ו) שכאשר העם רואים חושך ענן וערפל, הם נרתעים ונסוגים לאחור. אבל הצדיק, שיש לו דעת אמתית, וכל המקורבים אליו שיודעים את הסוד הזה – דווקא נכנסים אל תוך הערפל, אל תוך החושך והמניעות, כי הם יודעים "אשר שם האלוקים", שדווקא שם זוכים להשיג את הבורא.

והנה חיזוק מדהים: כל נחת הרוח שעולה לבורא עולם מהבריאה היא דווקא מתוך הקשיים שלנו! מתוך הגשמיות והחושך. כי 'יתרון האור' הוא רק 'מן החושך'. אם לאדם היה לב נקי מתאוות ומחמדות והקב"ה היה אומר לו: 'תן לי את הלב', ברור שהאדם היה נותן לו, מה כאן החידוש? אלא, החידוש האמיתי שהוא שכאשר הלב מלא תאוות וחמדות, בלבולים ואפילו כפירות – מתוך כל זה האדם צועק לבורא: 'אני לא רוצה את כל החמדות האלה, אני רוצה לתת לך את הלב, שכל תאוותי וחמדתי ותשוקתי תהיה רק אליך, שכל הלב שלי יהיה מלא רק באמונתך' – זה חידוש! וזאת נחת רוח אמתית שהבורא מתענג עליה!

אולי גם זה יעניין אתכם:

ואפילו בהסתרה

חושך, זה ילד בלי חיבוק
חושך, ואז אור
שגרירות בארץ החושך

העוצמה שבנקודת השפל
תודה, אבא

עולם של עבודה

זה חיזוק גדול לכל אדם. אך עדיין, הלב חסר: למה זה כך? למה בעולם הזה מתקדמים ומשיגים דברים דווקא בצורה הזו, בין המצרים? והתשובה פשוטה מאוד: העולם הזה הוא עולם של עבודה! מילת המפתח היא עבודה. כאשר האדם נמצא במצר, בגוף ובנפש, בזמן ובמקום – המציאות מכריחה אותו להתחזק בתפילות, בעבודות ובהשתדלויות.

מדברים אלה נבין מה עלינו לעשות בימי בין המצרים הפרטיים שלנו, וכן הכלליים של עם ישראל. בכל מציאות שאדם חושב שהזמן והמקום, הקושי והניסיון "מפריעים" לו – חשוב שידע שזה בדיוק הזמן להתעלות, כי זו בדיוק העבודה שלו! כאן הוא צריך להילחם, להתפלל ולעשות כל שביכולתו, בנקודה זו הוא ישיג את השכלים והאמיתות הכי גדולים שאפשר – רק מתוך עמל ומלחמה! כי אם יגעת – רק אז מצאת.

כי לרצות להתעלות בלי קשיים, זה לבקש במילים אחרות להיות מלאך. כן, למלאכים אין שום קשיים ולכן גם אין להם שום 'עבודה', ולבורא אין נחת מהם. הוא יכול לראות את מציאות הבורא בצורה מוחשית וחיה, ולמרות זאת, לא יכול להשיג את הבורא כלל. עד כדי כך, שאפילו מלאך האמת בעצמו רחוק מאוד מלהשיג את האמת של הבורא. ודווקא אדם שנמצא בחושך ובהסתרות גדולות יכול להשיג דברים באמת. למה? כי הוא עובד, ורק מתוך העבודה מגיעים להישגים.

עבודה – ערובה להצלחה

כל סוגי הייאוש למיניהם הם רק ביטוי לעצלות של האדם. אדם אוהב מנוחה ובטלה ולא רוצה לעבוד, אז הוא מגיע למסקנה שעכשיו זה זמן קשה, וכאן זה ניסיון קשה, ובמקום הזה יש לו הפרעות רבות מידי – לכן הוא לא עושה גם את מה שהיה יכול לעשות ומפסיד את הדבר היקר ביותר שיש בעולם הזה, את העבודה!

הרה"ג רבי משה ברנדסדורפר שליט"א, אמר לי בשם אביו הגר"מ זצוק"ל את הדברים הבאים: "ראיתי הרבה בעלי כישרונות שלא הצליחו ולא התעלו, אבל לא ראיתי אפילו מתמיד אחד שלא הצליח". כי בעולם הזה, כל הצלחה היא נגזרת ישירה של השקעה, עמל ועבודה. ועיקר העבודה הוא דווקא לנוכח הקשיים והמניעות, לכן 'כל רודפיה השיגוה בין המֵצרים'.

רק מה שאתה יכול

כל מה שציינתי במאמר זה הוא לאדם הפשוט ביותר. כשמדברים על עבודה, לא מדברים על 'עבודות קשות', אלא על מה שאדם יכול לפי הכוחות שלו! הן בתפילה והתפילה האישית (ההתבודדות), הן בעשייה והן בלימוד. אם יתמיד, בוודאי יראה תוצאות.

ימים אלה, עד כמה שהם קשים לנו, נושאים עימם בשורה גדולה לכל אדם. אלה לא זמנים להנמיך ציפיות ולהוריד את הראש, אלא דווקא ההיפך! לעבוד, לרדוף ולבקש – ולזכות לגאולה. והעיקר – לא להיבהל מזמני קושי. אדרבה, כדאי מאוד לדעת שזו דווקא המעלה שלנו, ימי העלייה שלנו, לקחת את התקופה הזו כקרש קפיצה, כהזדמנות, ולהחזיק בעבודה שלנו דווקא בימי הקושי ובזכות פעולה זו נזכה לגילויים גדולים, להישגים אדירים, להצלחות מאירות. וזה משהו שכל אדם יכול לזכות בו, אם יעשה מה שהוא מסוגל לפי המקום והמצב שלו!

ויהי רצון שנזכה כולנו לראות במהרה בנחמת ציון ובניין ירושלים ובגאולה השלמה, במהרה בימינו אמן.