אז מה באמת חסר לנו?

עם טכנולוגיה פורצת גבולות, התעלות רוחנית, שפע ועוד הרבה דברים, ועדיין, אנחנו דור שאוהב להתבכיין. הרב שלום ארוש על הדבר היחיד שבאמת חסר לנו!

4 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 15.03.21

כולם אוהבים להתבכיין על מצב הדור, על היצר הרע המתגבר, על הסחיפה אחרי נגעי הטכנולוגיה, על הצרות, על הגזירות, על המחלות, על כוחות הנפש המתדלדלים, ובעצם, על הכל. אז מה הפלא אם אנשים שואלים איך תבוא הגאולה?…

 

וגרוע מזה, הם מאבדים תקווה. וזה נכון. כי כשמסתכלים רק על כל החסרונות ורואים יער עצום של רע – לא ניתן לראות שום תקווה. אבל כאשר מסתכלים על כל הטוב ומעריכים את כל הטוב שהקב"ה משפיע לדור הזה, את האור הגדול שמאיר דווקא בתוך כל הבעיות – ניתן בקלות לראות את התקווה הגדולה, כפי שאסביר בהמשך.

 

לדור שלנו יש מעלות רבות ועצומות על כל הדורות הקודמים. הוא עושה מהפכות בכל תחומי החיים, חווה שגשוג ופריחה שבשום דור קודם לא חלמו שזה יקרה. מי היה יכול להרשות לעצמו את מה שיש היום? מהפכה רוחנית נפלאה ועצומה, ריבוי של תלמידי חכמים, ישיבות משגשגות, עולם הספר שתפס תאוצה בכל הקטגוריות שלו. פעם היו מוצאים בעיירה אחת סט אחד של הש"ס, והיום יש לנו מאגרי תורה נפלאים, עלונים, הרצאות בכל אמצעי התקשורת ועוד. היהדות פורצת גבולות!

 

גם בקיום המצוות רואים שיפור עצום ונפלא. היום ניתן להשיג בקלות את כל תשמישי הקדושה ברמות ההידור הגבוהות ביותר שהיו נדירות מאוד בדורות עברו, והכול בקלות ובזול. פעם ליהודים רבים אפילו יין לקידוש לא היה! המקוואות מפוארים ומפנקים וכולם מוזמנים לטבול בהם. מפעלי חסד אדירים, ארגוני גמילות חסדים, סלי מזון, קרנות ליתומים ועוד. לכל משימה נרתמים עסקנים חרוצים והציבור משתף פעולה ברצון. בתי כנסת מפוארים מוארים וממוזגים בכל מקום. נסיעות לקברי צדיקים בקלות יותר מאי פעם, לכל הילולא נוהרים המונים, כי התחבורה נוחה ונגישה בארץ ובעולם, יש מלונות כשרים ואוכל כשר בכל מקום.

 

בכל הדורות יכלו רק לחלום על מגורים בארץ ישראל. מתי מעט היו באים לכאן לעת זקנותם רק כדי להיקבר באדמת הקודש. והיום, בורא עולם ברחמיו בונה את ארץ ישראל ואת ירושלים בגשמיות וברוחניות.

 

אז מה בכל זאת חסר?

 

זו הדרך הנכונה להסתכל על המציאות. הקב"ה עושה הכל כל כך יפה ואסור לנו להיות כפויי טובה ולהתעלם מכל האור הנפלא. וכאשר מסתכלים בדרך זו, קל מאוד לראות את הבעיה האמתית.

 

האנשים הלא דתיים הם לא הבעיה. גם בני ישראל שנופלים לעוונות הם בסך הכל קרבנות מסכנים. יש יותר מסכן מאדם שחוטא? האם יש עונש גדול יותר מלעבור עבירה? האם הם מעכבים את הגאולה? לא. החטאים והעוונות מחשיכים להם את העולם הרוחני, ובכל חטא ועוון שהם עושים הם מזיקים לעצמם וגורמים לעצמם סבל גדול.

 

המצב העגום תלוי דווקא בתופשי התורה ובציבור שומרי המצוות. ורק הם יכולים לשנות את המצב, לקרב את הגאולה ברחמים או חלילה להמשיך לעכב את הגאולה. דווקא אלה שמקיימים את רצון השם צריכים להתעורר ולתקן את הטעות ההיסטורית של אנשי בית שני, כמו שאומרת הגמרא: "מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים – מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם" (יומא ט, ע"ב).

 

זה העוון הנורא שבגללו נחרב הבית השני ובגללו יצאנו לגלות כל כך ארוכה, ועדיין רואים בעליל שלא נרפאנו מאותו עוון. הביטוי המרכזי של השנאה הוא בעוון לשון הרע, שהיום כל אחד מתיר לעצמו לדבר על אנשים – גדולים וקטנים, והעוון הזה שנחשב חמור ביותר וחז"ל וכל הספרים מאריכים בחומרתו – נעשה להיתר ולמצווה. גדולי הדור נתונים לשבט הביקורת של כל ילדון וכל יום מתעוררת מחלוקת חדשה. ברור שזהו הגורם העיקרי לאריכות הגלות ולסבל הארוך של עם ישראל.

 

מאמרים נוספים בנושא:

האהבה מנצחת

על מה אנחנו בוכים?

דווקא מבין המצרים

שמונה סיבות לומר תודה

חושך, ואז זריחה

בוכים? תעשו את זה נכון!

אסירי התקווה

ואפילו בהסתרה

חושך, זה ילד בלי חיבוק
חושך, ואז אור

מה חסר לי?

 

עוזרים ל"חפץ חיים" בתפילות!

 

אבל אל ייאוש, בידינו יש את הכוח לתקן את זה! איך? פשוט, להכיר טובה גדולה מאוד ל"חפץ חיים" ששינה את כל פני היהדות בכך שהציף את הנושא לתודעה הציבורית, והכניס את כל יראת השמים ואהבת ישראל שלו לתוך ספריו הקדושים. רואים בחוש כמה חיזוק אדם יכול לקבל ב'סור מרע' רק מלימוד בספריו של הצדיק.

 

ולמרות זאת, איננו מצליחים עדיין לעקור את העוון הזה מהשורש? למה? ה"חפץ חיים" בעצמו נותן לנו את הרמז: הגמרא אומרת 'מה יעשה אדם ויחכם?' ומגיעה למסקנה שצריכים להרבות בישיבה, אבל זה לא מספיק, צריכים לבקש רחמים! בלי לבקש מבורא עולם עזרה משמים – לא יעזור כלום. ולכן ה"חפץ חיים" תיקן שיתפללו בכל יום על הדיבור ועל השמיעה, כי לימוד בלי תפילה אין לו קיום.

 

לכן אם רוצים באמת להינצל מעוון לשון הרע ומשנאת חינם, צריכים לשקוד וללמוד בכל יום בספרים חפץ חיים ושמירת הלשון, אבל צריכים במקביל לקבוע זמן לתפילה בכל יום ויום לשיחה האישית עם בורא עולם, ולדבר איתו במילים האישיות כמו שמדברים לאבא טוב, תפילה אישית היוצאת מעומק הלב שבה הופכים את כל מה שלמדנו לתפילות (עושים מהתורה תפילה), ומספרים לו על היצר הרע שמנסה להכשיל אותנו עשרות פעמים בכל יום, ומבקשים ממנו עזרה וישועה. כל מי שיעשה את זה יראה שינוי. נכון, זה ייקח זמן אבל בסוף יהיה שינוי. הקב"ה קרוב לכל קוראיו וברא את כל העולם כדי להושיע את הקוראים אליו ומבקשים לקיים את רצונו כרצונו.

 

אני ואתה נשנה את העולם

 

ברגע שאדם קובע לעצמו לימוד יומי בספר ה"חפץ חיים", ולפחות עשר דקות של תפילה לקיים את מה שלומד, בוודאי יראה שינוי גדול בחייו. ולא רק, אלא שיינצל מלשון הרע, משנאת חינם, יבטל חושך מן העולם וימשיך אור נפלא לכולם. ובעיקר, יהיה לו חלק גדול ומכריע בקירוב הגאולה.

 

אפילו אדם אחד שמפסיק לדבר לשון הרע משפיע על רבים וטובים. אם אין עם מי לדבר – לא מדברים. זה המפתח לגאולה. ישנם סיפורים נפלאים על צדיקים ואנשי מעש בדורנו ובדורות הקודמים שהראו להם מן השמים שכל הגאולה מתעכבת רק בכלל מחלוקת, שנאת חינם ולשון הרע.

 

כולנו בנאים!

 

אלו ימי בין המצרים, ולא מספיק רק לבכות על החורבן. אלא, צריך לבנות את בית המקדש בפועל. ואיך עושים את זה? על ידי עיסוק בביעור גורמי החורבן ובהכנת הלבבות לאחדות ואהבת ישראל.

 

מי שעשה את זה בצורה מיוחדת ובולטת מאוד הוא אהרן הכהן הגדול שהיה רודף שלום, שיום פטירתו חל ביום ראש חודש במנחם אב, תחילת שם 'תשעת הימים', יום אזכרת פטירת אדם היחיד המוזכר בפירוש בתורה. כל שאר תאריכי הפטירה הידועים לנו אינם מוזכרים בפירוש, אבל יום יום השנה של אהרן זוכה לציון מיוחד.

 

בתחילת פרשת מסעי מביאה התורה רצף פסוקים קצרים המתארים את המסעות של בני ישראל וכמעט לא עוצרת את הרצף לשום צורך, חוץ מאשר לציון יום פטירת אהרן כמו שכתוב: "ויעל אהרן הכהן אל הֹר ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחודש החמישי באחד לחודש". כלומר, כבר בראש חודש מנחם־אב טמון הסוד לתיקון החורבן הגדול שעליו אנו מתאבלים בחודש זה.

 

מקום מיוחד של כבוד יש לו לאהרן הכהן בדברי הלל הזקן, שהיה נשיא ישראל וראש החכמים, המצווה עלינו במשנה להיות מתלמידיו של אהרן לאהוב שלום ולרדוף שלום. זו תכלית התורה כולה כמו שאומר הרמב"ם – שכל התורה ניתנה כדי לעשות שלום בעולם. לכן, מי שהוא מתלמידיו של אהרן ומשיג את מידת השלום- זוכה לתכלית של התורה כולה. כי אהרן הוא הסמל לקיום התורה השלם: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

 

כל אדם שיזכה ללכת בדרכו של אהרן – רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, לא רק שיזכה לקיום התורה בשלמות אלא גם מתקן את הסיבה העיקרית לאריכות הגלות! ובנוסף, יזכה את עצמו ואת כל עם ישראל ויהיה לו חלק משמעותי בבניין בית המקדש שייבנה במהרה בימינו, אמן.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה