“אני?! רק יין הונגרי!” קאוצינג מפרשת פנחס

קואצ’ינג מפרשת השבוע: “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו” (במדבר כ”ז, יח)
אני?! רק יין הונגרי
ר’ נחמן מברסלב סיפר משל: סוחר יין גדול הוביל פעם בדרכים “אוּנגַרישֶר” – יין הונגרי משובח. בהיותם בדרך ביקשו המשרת והעגלון: “הלא אנו סובלים כאן את צער הדרך הקשה, תן לנו לטעום מעט”. הסכים הסוחר, ונתן להם מעט מן היין המשובח.
זמן רב אחר כך, נקלע המשרת אל חבורת שותי יין בעיר קטנה. השותים שיבחו מאוד את היין ששתו, ואמרו עליו שהוא “אוּנגַרישֶר” (הונגרי). ביקש המשרת לטעום מן היין, ולאחר שטעם אמר: “האמינו לי כי אין זה יין הונגרי”.
גערו בו האנשים ודחפו אותו, אבל הוא התעקש, ואמר: “אני הייתי אצל הסוחר הגדול, אני טעמתי את היין ההונגרי ואני יודע היטב כי יין זה אינו יין הונגרי כלל’. אולם אף על פי כן, לא האמינו האנשים לדבריו של המשרת.
על הנמשל:
איך מבחינים בין הדבר האמיתי למזויף? ר’ נחמן מברסלב מתאר במשל כיצד משרת שטעם פעם יין הונגרי משובח, לא יכול היה יותר לטעות בין יין הונגרי אמיתי ליין מזויף.
רבי נחמן הסביר את המשל שסיפר, כשהוא מזכיר את המדרש, לפיו בזמן הגאולה העתידית יינתן לשתייה יין מיוחד, הקרוי “יין המשומר” (תלמוד בבלי, מסכת ברכות). וכך הסביר רבנו: “לעתיד, כשיבוא משיח, אז ידעו כשיתנו יין המשומר. אזי לאחרים יוכלו להטעות (אותם), ויתנו להם יין וואליחשין (יין רומני), סטראוויצטיר (סוג אחר של יין זול), ויאמרו להם שהוא יין טוב המשומר. אבל לאנשי שלומנו (לחסידים שלנו) לא יוכלו להטעות, כי אנחנו טעמנו היין הטוב”. במילים אחרות: חסידי ברסלב זכו לטעום את טעמה של איכות, ובשל כך אי אפשר להטעות אותם בחיקויים זולים (כלומר בשקרים!)
עסקינן בחוויה של מי שזכה בחייו לחוות איכות מהי. כעת, גם אם עבר זמן רב, טעמה של האיכות עודו זכור לו, והוא רגיש להבדל שבין האמת והזיוף.
נקודה למחשבה!
כדאי לשים לב שבמשל, המשרת שטעם את היין המשובח אינו רווה נחת מכך. הוא נמצא בעימות עם הסביבה, שאינה מאמינה לו ואף דוחה אותו בכעס.
מוכר לכם? בוודאי! גם אנחנו אנשי האמת המבקשים את ה’ נתקלים בקשיים ובתגובה כועסים.
מבול של אפיקורסות
“…פנה המלך אנה ואנה וראה כי אין איש, וכי כל שריו ועבדיו הנאמנים עזבוהו לנפשו, ומשכך, מצא המלך עצמו מיואש. הביט לכאן ולכאן, החל צועד מעט “עד שמצא בית כפרי אחד”, ותוך שהוא מבוסס את דרכו בבוץ ובשטפי המים, הלך המלך אל אותו בית כפרי…” (משל ומליצה)
המשל
מלך גדול אחד, שליט גדול ומכובד, ישב על כסא מלכותו. לפניו עמדו שריו ויועציו, נכונים לפקודתו וחולקים לו כבוד רב. יום אחד, ביקש המלך להשתעשע, וחשקה נפשו לצאת למסע ציד ביערות מלכותו.
פשט המלך את בגדי מלכותו, לבש בגדים פשוטים, של איש פשוט, “כדי שיהא נקל להצחוק”, לקח עמו את עבדיו הנאמנים ואת הגדולים שבשריו, כדי שיהיה ליבו סמוך ובטוח מכל פגע.ויצאו לדרך.
תוך זמן קצר הגיעו המלך המחופש ופמלייתו הגדולה אל היער ופנו להשתעשע. אולם, לא חלף זמן רב והשמים הקדירו. עננים כבדים כיסו את פני השמים ומיד נפתחו ארובות השמים וגשם זלעפות החל יורד, “ממש מבול מים”. למלך ולשריו ל אנותר אלא לברוח למערות ולנקיקי הסלעים על מנת להסתתר, אלא שמרגע לרגע הלך הגשם וגבר עד כי כל אחד מהם ברח, איש לנפשו, להיכן שנשאה אותו הרוח, ואילו המלך עצמו, שמעולם לא עמד במצב שכזה ומרוב עדינותו ופינוקו לא ידע כלל מה לעשות נותר לבדו מתחת לאשדי המים הגוברים, רטוב עד לשד עצמותיו, “והמלך היה בסכנה”.
פנה המלך אנה ואנה וראה כי אין איש, וכי כל שריו ועבדיו הנאמנים עזבוהו לנפשו, ומשכך, מצא המלך עצמו מיואש. הביט לכאן ולכאן, החל צועד מעט “עד שמצא בית כפרי אחד”, ותוך שהוא מבוסס את דרכו בבוץ ובשטפי המים, הלך המלך אל אותו בית כפרי.משהבחין בעל הבית באורח המתדפק על דלתו, רץ לקראתו באהבה ובחיבה, הכניסו לביתו, הלבישו והנעילו.
בעייפות רבה, כשכולו רועד מקור, התיישב המלך בבית הכפרי, בעוד בעל הבית נחפש להגביר את חום התנור, מחיה את לב המלך בחומו הגובר.
אחר, הגיש בעל הבית למלך רוטב קטניות חם ממטבחו הכפרי הדל, ויסעד המלך את ליבו.
לא היו מילים בפי המלך להודות לאיש הכפרי הפשוט הזה שכיבדו כל כך ושירתו בכל לב כפי שלא עשה לו עדיין אדם מעולם, “וכל כך היה ערב ומתוק להמלך, שמעולם לא טעם טעם ערב כזה”.לאחר הסעודה, הציע לו בעל הבית את מיטתו הדלה בעלייה וביקשו לשכב ולישון שם, “כי היה עייף ויגע”.
זמן לא רב חלף, השמים התבהרו, העננים, שכבר נתנו מטרם, פנו והתפזרו להם והגשם פסק. ומשכך, יצאו בני המלוכה, השרים והעבדים, שברחו קודם לכן ועזבו את המלך לנפשו, והחלו מחפשים את המלך ברחבי היער הלכו וחיפשו, עד כי מצאוהו לבסוף נם את שנתו בעליית בית הכפרי.
שרי המלוכה, בראותם את המלך שוכב על משכב דל, מצע של תבן ועצים, בושו בכך וביקשו מהמלך שישוב עמהם לארמונו, שם יכבדוהו כראוי לו ושם יישן בחדרו המפואר ועל מיטתו הנוחה, כראוי למלך גדול ומכובד כמוהו.
ענה המלך ואמר להם בנימה של רוגז: “ובעת צרתי, היכן הייתם? מדוע זה ברח כל אחד מכם לנפשו, להציל את עצמו, ולא דאגתם לי כלל? לכן, רק האיש הזה הטוב, הכפרי הפשוט, שהציל אותי ממבול המים ומהבוץ הטובעני, הוא ישרתני, הוא יקחני, לבוש בבגדים הדלים שנתן לי, בעגלתו הדלה, לארמוני, והוא יושיבני על כסא מלכותי וישים הכתר בראשי.
דבריו של המלך הכו את השרים בתדהמה. רק כעת, הבינו כי עם כל נאמנותם למלך, בעזבן אותו בעת המבול הם הוכיחו כי עדיין אין מסירותם מגיעה למסירותו של אותו כפרי פשוט.
הנמשל
גם קודם לביאת המשיח, אמר רבינו ז”ל, יהיה מבול. לא מבול של מים, שוטף והורס כל העומד בדרכו, כי אם מבול של אפיקורסות וכפירה בבורא עולם, בתורתו ובמצוותיו. הנסיונות יהיו גדולים מאוד, ואף האנשים הכשרים, הלבבות הכשרים, אף הם יעמדו בסכנה נוראה של נפילה לגליו של אותו מבול כפירה נורא, ואף הם, “ירטבו” מניתזי מחשבות כפירה, מרסיסיו של אותו מבול. וכפי שבימי המבול, למרות שלא היה מבול בארץ ישראל, הרי שמרוב קילוח המים ניתזו מים גם לשם, הרי שגם כאן, קודם לביאת המשיח, “וועט אריין שפריצן אפילו אין די כשר’ע הערצער”(=ינתזו, יחדרו – מחשבות כפירה אפילו בלבבות האנשים הכשרים).
ולאחד מתלמידיו אמר פעם רבינו “אגלה לך סוד: שיהיה אפיקורסות גדול בעולם, כי מלמעלה יבוא אפיקורסות בעולם בשביל נסיון”.
ומה תהיה אז העצה? איך נוכל לעמוד ולהתגבר מול אותו מבול נורא? איך נוכל לשמור עצינו לבית “ינתזו” גם עלינו נתזים מאותו מבול?
נשוב אל המשל. לא על ידי חכמתם של שרי המלוכה באה הישועה למלך, שבנמשל שלנו הוא מלכו של עולם, השם יתברך, אלא דווקא על ידי תמימות ופשיטות, כזו של הכפרי הפשוט. ורק “עם ישראל, שאומרים תהילים בפשיטות”, על ידם תיוושע המלוכה משטף מי המבול, משטף האפיקורסות. וכשיבוא המלך, המשיח, אזי הם, עובדי ה’ בפשיטות ותמימות, יהיו אלה שישימו כתר מלכותו בראשו.
כי רק עובדי ה’ בתמימות ופשיטות, אותם שלא יבקשו ‘חכמות’, כי אם יבקשו את ה’, לעבדו ככתוב בתורתו ובדברי חכמיו, רבותינו שבכל הדורות יוכלו להנצל מאותו שטף כפירה.
דברים דומים במידת מה – וקשורים לנושא זה – אנו מוצאים בשם רבי אלימלך מליז’ענסק, “בדור משיח כביכול ימתח חבל וכולם יאחזו בו וינער הקדוש ברוך הוא ויטלטל חבל זה בחזקה רמז לניסיונות הקשים, והשוטים לא יהיה להם השכל להאמין למרות הכל יתנערו ממנו ורק החכמים המעטים שיאמינו בכל מצב ימשיכו לאחוז בו
ונחזור לפרשה..
מה זה איש אשר רוח בו? איש שדעתו עומדת בפני עצמה לפי דעת האמת ואינו נמשך אחרי דעת הבריות; כלומר אינו מושפע ממה שאחרים אומרים מה כולם סוברים או חושבים, מה דעת הציבור הכללית זה לא מעניין אותו בכלל כי יש לו את האמת שהוא הולך לפיה – וזוהי תכונה חשובה ונצרכת ביותר כיום. תקשבו לצדיקי האמת! חפשו ותבקשו אותם.

חיים באמונה עם הרב שלום ארוש שליטא: