אבא מחכה לך!

מסופר על אבא מסור ואוהב, שהיו לו עשרה ילדים. את הקטן ביותר אהב יותר מכולם. הוא השקיע את כל כולו בילד הזה, דאג להקנות לו ערכים וכלים טובים לחיים, גידל אותו על אדני התורה, הייתה לו סבלנות מיוחדת כלפיו… הוא היה כל עולמו.

השנים עברו והילד גדל, כבר בן 16, הכיר בסביבתו חברה מקולקלת, בני נוער בעייתיים שהצליחו למשוך אותו אליהם ואט אט השפיעו עליו עד שהחליט יום אחד כי חייו בבית אביו אינם בשבילו, החליט שחיים של תורה אינם חיים, רצה חופש, ארז תיק ועזב את הבית. אביו היה בצער גדול, כמובן: את כל נשמתו השקיע בילד הזה…

השנים חלפו והילד לא חזר. בכל בוקר היה קם האב ממיטתו, נוטל ידיו, מתפלל שחרית ומתיישב במרפסת ביתם על כיסא קש רעוע לחכות לבנו. כך היה יום יום במשך שנים. “אבא, די, אתה צריך להמשיך הלאה, הוא בחר בחיים אחרים, הוא כבר ויתר עליך”, ניסו לדבר לליבו ילדיו האחרים ולשכנעו להמשיך הלאה בחייו .”אבל אני לא ויתרתי עליו!” אמר אביו והמשיך יום יום לשבת ולחכות בסבלנות לבנו שישוב הביתה. בזמן הזה בנו האהוב כבר ירד לתרבות רעה, חטא חטאים חמורים, חי בפריצות נוראה, אכל מכל הבא ליד, התרחק שנות אור מחיי התורה והמצוות שחינך אותו אביו לחיות.

תקופה ארוכה כזו עברה, ולאט לאט החל הבן להרגיש כי הריקנות בליבו גדלה: החל להימאס לו מחיי התאווה… בוקר אחד קם בבוקר והחליט שהגיע הזמן לחזור הביתה. אביו ישב לו על כיסא הקש שלו כמו בכל יום, מביט לעבר השביל המוביל אל המרחקים וחיכה. לפתע הוא רואה מרחוק את בנו האהוב מתקרב לבית. לא ידע אם חלום הדבר או מציאות, אך התרגש עד דמעות, רץ אל בנו, והם התחבקו ארוכות. הבן ניסה להתנצל בפני אביו אך אביו קטע אותו ואמר: “בני היקר, מה שהיה היה, אני סולח לך על הכל, העיקר ששבת אליי, העיקר שחזרת הביתה לאבא”.

אנחנו זה אותו ילד קטן שברח מהבית. אותו ילד שבמשך שנים ארוכות אבא יושב ומחכה שיחזור אליו. יש אנשים שחושבים שהחטאים שהם עשו הם בלתי נסלחים, שזה כבר אבוד להם. אך התורה מלמדת אותנו שאין כך הדבר. אבא מחכה לכל אחד ואחת מאיתנו שנשוב הביתה כאילו היינו בן יחיד או בת יחידה לאבא העשיר ביותר בעולם. אותו אבא ששולט בעולם, שכל הבניינים, הנכסים, הבתים, המכוניות, הכסף, הילדים, הזיווגים, הבריאות, הכל שייך לו – והוא אבא שלנו, כל מה שעלינו לעשות כדי להנות מכל הטוב הזה, זה לחזור הביתה.

המרוויח האמיתי הוא זה שעושה תשובה מאהבה. אותו אדם שזוכה להכיר את גדולתו של הבורא ומתוך אהבתו אליו לעשות תשובה אמיתית. אדם שמבין שיש גלקסיה שלמה של כוכבים שנבראה במיוחד בשבילו. אדם שרואה את יופי הבריאה בכל דבר, אדם שנפעם כשהוא מסתכל על הדבר הפלאי הזה  – זרע קטנטן ומצ’וקמק שנקבר באדמה והופך להיות פרי יפהפה, עסיסי, עם צבע מיוחד וטעם גן עדן. אדם שרואה שאין פרח שדומה לאחר, אדם שמרגיש את הבורא איתו בכל צעד ורגע, כי הוא ממש שם, בכל מקום בכל מצב, בכל דרך…רק תן לו יד.

אומרת הגמרא: אדם שחוזר בתשובה, נמחלים לו כל עוונותיו, אך אדם שחוזר בתשובה מאהבה – כל עוונותיו נהפכים לו לזכויות! בורא עולם הוא כל כולו אהבה וזה מה שהוא רוצה שאנו נרגיש –  אהבה. אם אדם יביט באמת על כל המתנות היקרות שקיבל בחייו ועדיין מקבל בכל רגע (ליבך פועם ברגע זה ממש…), הוא היה מתאהב בהשם מיד! יש לנו אבא שדואג לנו לכל צרכנו, דואג לנו לאוכל שאנו אוהבים, למיטה חמה, לבריאות, לילדים, לזיווג, לפרנסה, לבית, למשפחה, מעניק לנו אהבה בלי סוף. הוא אבא מושלם! כמה אני אוהב אותו, כמה אני מעריץ אותו על כל מה שהוא, כמה אני רוצה להסב לו נחת!

תשובה מאהבה היא התשובה היפה ביותר שיש, היא התשובה לכל השאלות. זאת התשובה לכל הספקות, לכל הדאגות, לכל המשברים, לכל הקשיים. אם נשכיל לפקוח את עינינו ולראות את העולם שנברא למעננו בדיוק מושלם כמו שרק הבורא יתברך מסוגל לעשות, אם נצליח לראות את כל הטוב שיש לנו בחיים, אם נפתח את דלת ליבנו וניתן לטוב הזה להיכנס פנימה – נזכה בלב שלם ומלא לעשות תשובה מאהבה. שנזכה!.

ה’ מחכה לך גם בפעם המליון… הרב שלום ארוש על מעלת התשובה: