משפט שכולו אהבה

“כניעה” ללא תנאים
“מה קרה הפעם אבא? אף פעם לא ראיתי אותך כך…” שאל דוד לאחר שנחתמה העסקה בשעה טובה ובמזל טוב. לאורך כל מהלך המשא ומתן בין הצדדים, לא האמין דוד למראה עיניו, ורק מפאת כבודו של אביו לא אמר וְלוּ מילה, והמתין לשעת הכושר לשאול את אביו לפשר הדבר.
ההתנהלות של אביו הכתה את דוד בתדהמה. הוא ליווה את אביו שנים אחדות בהרבה מאוד עסקאות מורכבות והיה עֵד לְמַשָּׂאִים וּמַתָּנִים נִפתלים, וידע שאביו היה איש עסקים קשוח מאוד הנלחם כאריה על כל פרט ועל כל סעיף ואף פעם לא עשה חיים קלים לצד שכנגד. אבל הפעם היה נראה כאילו אבא החזק והאיתן מתכופף ונכנע בקלות לכל דרישה וכמעט לא מביע התנגדות… זה לא האיש שדוד הכיר כל כך טוב…
האב לא השיב לשאלת בְּנוֹ, הוא רק חייך חיוך רחב והביט על בְּנוֹ כמו שמביטים על ילד קטן שלא מבין מאומה. אבל דוד לחץ, הוא רצה להבין. “מה אתה לא מבין?” ענה לו אביו, “זה לא היה משא ומתן של מקח וממכר רגיל, אלא זה היה משא ומתן עם המחותן בנוגע להוצאות החתונה שלך ובנוגע לעזרה שנושיט לך ולכלה כדי שתתחילו את החיים ברווח. לשם מה לי להתמקח? הרי כל רצוני הוא רק לתת ולהעניק וכמה שיותר…
“בכל עסקה רגילה אני רוצה לחסוך בעלויות ולהוריד אותן למינימום תוך שאני מפיק את מֵרַב התמורה, אבל ב’עסקה’ הזו כל שקל שאני נותן הוא הרווח הנקי שלי, כי הוא הולך אל הבן שלי, ולכן לא צריך ללחוץ עלי או לשכנע אותי, יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק…
“למעשה, התכלית של כל העסקאות ושל כל המאבקים שלי בחיים היא הרגע הזה, הרגע שבו אני יכול לתת ולהשפיע לילדי את הפירות של כל עמלי!”
תודעה של שפע
יהודי יקר, תבין טוב ואל תשכח לרגע שאתה בן של ה’! אתה מבין מה זה אומר? זה אומר שה’ אוהב אותך והוא רק רוצה לתת לך ולהיטיב לך ולעשות לך רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב – בלי סוף ובלי גבול.
ה’ אוהב אותך! אתה בן של ה’! כל יִשְׁעוֹ וכל חֶפְצוֹ הוא רק לתת להעניק ולהיטיב! וממילא בתפילה אתה לא צריך “לשכנע” את ה’ או “ללחוץ” עליו, כי אתה בא אליו כבן אהוב אל אביו ואתה יודע שהוא רוצה לתת לך יותר ממה שאתה רוצה לקבל!
אז מהי תפילה? ה’ אומר לך בוא תתפלל אלי, תעזור לי לתת לך ולהשפיע לך, אני רק רוצה לתת לך, אבל אני לא יכול כביכול לתת לך בלי שתכין כלים, לכן אני מבקש ממך שתבוא ותתפלל ותרבה בתפילה עוד ועוד כדי שתהיה לי אפשרות לתת ולהשפיע בלי סוף, “הרחב פיך ואמלאהו”.
וזו לא אמונה, אלא זו ידיעה, כי האהבה של ה’ אותנו היא מציאות פשוטה: בנים אתם לה’ אלוקיכם. אם אתה בא לה’ בתודעה של עבד – אתה תמיד תישאר חסר! אבל אם אתה בא לה’ בתודעה של בן אהוב ואתה מודע לאהבה העצומה – אין גבול לטוב שתקבל.
אם כבנים אם כעבדים
ותראו מה כותב בעניין זה סנגורן של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע”א, בספרו “קדושת לוי”: “כשאדם מאמין באמונה שלימה שהקדוש ברוך הוא הוא אבינו ויש לו תענוג כשמשפיע טובות על עמו ישראל כאשר היכולת בידו לתת טובות לכל העולמות – אז האדם אינו חסר כלום, וכשיבקש מן הקדוש ברוך הוא לרחם על עמו, בוודאי הקדוש ברוך הוא ימלא רצונו… אבל כשאדם אינו מאמין בזה – אז הוא חסר כי אינו עושה רצון ה’ יתברך להשפיע עלינו טובות…”
בדברי ה”קדושת לוי” במקורם מובא שמה שנקרא “בזמן שעושין רצונו של מקום” זה אומר שאנחנו מאמינים שהוא אבא ואנחנו הבנים וממילא הוא יכול להשפיע ולתת וזה רצונו; ומה נקרא “בזמן שאין עושין רצונו של מקום” זה נקרא כאשר לא מאמינים שה’ הוא אבא טוב וממילא באים לה’ כעבדים שאולי מקבלים ואולי לא מקבלים ובזה לא מניחים כביכול לה’ להשפיע ומונעים מה’ מלעשות ולקיים את רצונו בבריאת העולם!
כל מילה נוספת מיותרת.
תחשוב טוב יהיה טוב
אנחנו עומדים בערב ראש השנה, יום הדין והמשפט לכל באי עולם. הכול נקבע ביום הזה, כל השפע לכל השנה. מה עושים? איך זוכים לשנה טובה? אומר רבי נחמן: “בראש השנה צריכים להיות חכם שיחשוב רק מחשבות טובות שייטיב ה’ יתברך עמנו”.
מה הכוונה? אם אני אחשוב שה’ ייטיב איתי – אז ה’ ייטיב איתי? וכי אני זה שקובע? וכי זה תכנית כבקשתך?!
אלא שבעומק העניין זה בדיוק מכוון לדברי ה”קדושת לוי”. כאשר אתה מאמין באמונה שלימה שה’ הוא אבא טוב שכל התענוג שלו הוא להיטיב ולהשפיע – זה עצמו הכלי להמשיך על עצמך את כל ההשפעות!
כי איך אתה יכול לחשוב שה’ ייטיב עימנו? למה שייטיב? אם הוא רק המלך שלנו, הוא אכן לא חייב לנו כלום ואין לנו שום ודאות האם הוא ייטיב עימנו או לא חלילה; אבל אם זוכים להבין את המציאות הפשוטה שה’ הוא אבא – אז ברור לנו כשמש שאבא ייטיב עימנו, כי כל הרצון של אבא הוא להיטיב לבנו. ולכן אנחנו אומרים בעשרת ימי תשובה “אבינו מלכנו” כי הוא אבינו לפני שהוא מלכנו.
כשהשופט הוא אבא שלך…
וחוסר הידיעה שה’ הוא אבא אוהב – זה שורש כל החטאים, כי אם היינו מאמינים שה’ הוא אבא, היה ברור לנו שאבא רוצה לעזור לילדים שלו והיינו מבקשים שיעזור לנו להתמודד כנגד היצר הרע ועם כל הקשיים והמניעות – והוא בוודאי היה עוזר לנו בלי סוף; וכל הסיבה שאנחנו נכשלים שוב ושוב ברוחניות היא בגלל שאנחנו לא מספיק חיים את המציאות שאנחנו בנים, ולא מספיק חיים את הידיעה שאבא שבשמים רוצה שנצליח לקיים מצותיו וללמוד תורתו ולעשות רצונו בשלימות.
ועל פי דברי רבי לוי יצחק אפשר להבין את מהות המשפט בראש השנה כך:
ביום הדין ה’ רואה את המצב האמתי של כל אחד ואחד. אם האדם בא אליו כעבד, ה’ עושה כביכול חשבון “עסקי”, האם כדאי לי להמריץ אותו לשפר את דרכיו על ידי עידוד וטוב או על ידי דין ועונשים ואין שום ודאות שיהיה טוב; אבל אם באים לפני ה’ כבנים אהובים, כל המשפט הוא כמו אבא שרוצה לעזור לבנו ויושב וחושב רק איך להשפיע וללמד אותו לשפר את דרכיו בדרך הקלה והנעימה ביותר ולתת לו את כל הכלים כדי שיוכל למלא את ייעודו ותכליתו.
נמצא שהתכלית של כל הדין והמשפט היא רק להיטיב איתנו!
על פי זה התשובה העיקרית שלנו בעשרת ימי תשובה היא על כך שלא מספיק הֶאֱמַנּוּ שה’ הוא אבא, לא מספיק הֶאֱמַנּוּ בו שהוא רוצה לתת להשפיע ולעזור לנו גם בגשמיות וגם ברוחניות.
הסוד של ראש השנה הוא לדעת שה’ יתברך אוהב אותנו, והוא רוצה להיטיב ולעשות איתנו רק טוב. וזו הדרך לשנה טובה ומבורכת. וזה השורש העמוק של כל הטוב והברכה בחיים האלה: כאשר אנחנו יודעים שיש לנו אבא בשמים! ואבא עושה עם הילדים שלו רק טוב! כי ה’ יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב.
כתיבה וחתימה טובה ושנה טובה ומבורכת.