מחדשים את האהבה

שיא האהבה
כאשר אנחנו רווים נחת מהילדים שלנו – מתעורר בכולנו הרגש ההוֹרִי. הלב של האבא והאימא רוטט כשהבן עולה לתורה בבר מצווה או בטקסי הסיום של הילדים; אין ספק שהעיניים שלהם מצטעפות בדמעות כאשר הבן או הבת שלהם מקבלים תעודת הצטיינות או זוכים להצלחה מיוחדת במעשיהם.
יש כאן גילוי אהבה של אבא במיטבה! הלב של האבא יוצא לבנו והוא מתעורר ביתר שאת וביתר עוז לרצות להשקיע בו, ולפנק אותו, ולהשפיע לו, ולהיטיב לו.
אבל ישנו מצב נוסף שבו האהבה של האבא והאימא מִתְגַּלָּה בגילוי הרבה יותר גדול, בשיא השיאים. ומתי זה קורה?
זה קורה דווקא כשהבן במצב לא טוב בגשמיות וברוחניות. שלא תדעו צער, אבל כל הורה שליווה ילד לאשפוז בבית חולים מכיר את ההרגשה שהלב עולה על גדותיו ויוצא אל הילד המסכן.
דווקא כאשר הילד בסכנה גדולה, כאשר הוא נופל ונכשל ומסתבך, ודווקא כאשר הוא לא מצליח בחיים – אז האהבה של האבא ושל האימא עובדת שעות נוספות, הרגש ההורי מתעורר בשיאו, ובנוסף, במצבים האלה הרצון שלהם לתת ולהשפיע הוא פי כמה וכמה מאשר בזמנים שבהם הילד עושה להם נחת, והם מוכנים לתת ולהשפיע הרבה הרבה מעבר לכוחותיהם וליכולותיהם.
בנים בכל מצב
בשבוע שעבר כתבנו שעיקר התשובה היא לדעת שה’ הוא אבא אוהב שרק רוצה לתת ולהשפיע ולעזור, ויש כאלה ששואלים האם זה רק כאשר אנחנו בנים טובים שעושים נחת לאבא, או האם זה גם כאשר אנחנו בנים בעייתיים ורחוקים מלעשות נחת לאבינו שבשמיים?
ה”נתיבות שלום” משתמש בדיוק בהמחשה שהבאנו כאן כדי להוכיח, שאדרבא, ככל שמצבו של הבן יותר ירוד, כך מתגלה יותר ויותר האהבה של אבא שבשמים, וכך מתגלים יותר ויותר הרחמים העצומים, והרצונות להיטיב לו ולהושיע אותו ולהוציא אותו ממצבו האומלל ולתת לו דעת ועזרה ואת כל הדרוש כדי לשקם אותו ולהחזיר אותו למסלול התקין והבריא.
החזרה בתשובה העיקרית מתחילה מהידיעה שאתה בן אהוב! ואם זה נכון לכל יהודי מן השורה – על אחת כמה וכמה מי שחטא ונפל ומי שהתרחק, ומי שיש לו קשיים ומניעות ויצרים רעים, ומי שמרגיש ירוד ואומלל, ומי שסובל ממחלות בגוף ובנפש – כל שכן וכל שכן שהתשובה הראשונה שהוא חייב לעשות היא לעשות את עצמו כבן למקום, כלומר: להחיות בלבו את ההרגשה שאבא אוהב אותו ואבא מרחם עליו עוד יותר ויותר ורוצה לעזור לו ושתמיד יהיה לו רק טוב ועוד יותר טוב – ולחזור על זה ולשנן ולהפנים את זה בשלימות.
ממשיכים ישועה
וככל שיאמין ויידע שה’ אוהב אותו, כך יזכה לתשובה שלימה כמו שאומר ה”נתיבות שלום” והוא מכנה בלשונו את הבן הירוד והרחוק מאביו שבשמים כ”בן מפגר” וזו לשונו:
“והדרך להמשיך זאת היא על ידי שיהודי מאמין ומרגיש כי הוא בן המלך, ואפילו אם הוא בבחינת בן המפגר, הריהו גם כן נשאר בן המלך – מכח אמונה זו ממשיך הישועה! ככל שהאמונה והביטחון בה’ יתברך בהירים אצל יהודי, כך נפתחים לו כל השערים ואי אפשר להשיב פניו ריקם!”
והישועה היא כמובן לא רק ישועה גשמית, אלא זה גם ובעיקר ישועה רוחנית, שזו הישועה האמתית, כגון: אמונה שלימה, תשובה, קדושה, תיקון המעשים, תיקון המידות, הצלחה בתורה ובתפילה ובעבודת ה’ ובשמירת הברית.
ולכן כל סוד התשובה של עם ישראל והגילוי הנורא של שלוש עשרה מידות הרחמים – התגלה דווקא לאחר חטא העגל, לאחר שעם ישראל נפלו ואיבדו את מדרגתם העצומה. היצר הרע ניצל את ההזדמנות כדי להראות לעם ישראל שהם כל כך רחוקים ואבדה תקוותם ולכן הם התאבלו מאוד;
אבל משה רבינו ידע שאין דבר כזה שה’ מואס בעם ישראל, והאמין באמונה שלימה שהם עדיין בנים אהובים ולכן לא הרפה ולא ויתר עד שהתגלתה האהבה של ה’ ורחמיו בשלימותם ונהייתה מזה ישועה לדורות ולכן הובטח לנו: “כל זמן שישראל חוטאין לפני, יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם”.
ההכנה ליום הקדוש
וזה מסר חד וברור שערכו לא יסולא בפז לכל יהודי ויהודי: הכול כולל הכול תלוי בידיעה שה’ אוהב אותך. כל מה שטרחו ויגעו הצדיקים לגלות את הרחמים של ה’ ואת אהבתו העצומה, זה בשבילנו, כדי שאנחנו נדע את זה היטב ולא נסיח את הדעת לרגע קל מהאמת הפשוטה הזאת שתמיד ובכל מצב אנחנו בנים אהובים למקום.
כל יהודי ויהודייה שמאמינים באמונה שלימה ופשוטה שה’ הוא אבא אוהב ואוהב אותי תמיד, ותמיד עושה לי רק טוב ועוד יותר טוב – שום דבר בעולם לא יפיל אותו, מכל ירידה הוא יתחזק ויקום ויתגבר יותר ויותר.
וזו הגישה ליום הכיפורים הקדוש והנורא. אנחנו לא באים לה’ בהיסוס ופחד שמא ה’ כועס עלינו; אלא בדיוק להיפך, אנחנו באים לה’ בשמחה ובתודה עצומה מתוך ידיעה ברורה שהוא נתן לנו את היום הקדוש הזה דווקא בגלל שהוא אוהב אותנו ורוצה לסלוח לנו ולתת לנו הזדמנות “לנקות את השולחן” ולהתחיל התחלה חדשה, והוא רוצה לתת לנו חכמה בינה ודעת איך להשתנות ולהשתפר באמת ולהיטיב את מעשינו ואיך לא לשוב עוד למעשים הרעים.
תשובה מאהבה
וגם החרטה על המעשים הרעים נובעת דווקא מתוך הידיעה שה’ אוהב אותנו, כמו שמתפלל רבי אברהם בן רבי נחמן בספרו “כוכבי אור” בחלק “ששון ושמחה”:
“ריבונו של עולם, אתה יודע שכאשר אני מיישב לפעמים את דעתי, איני יודע בעצמי איזה פירוש להגיד עלי. כי הלוא הודעתנו, אבינו שבשמים, שאנו נקראים ונחשבים אצלך כמו בנים ממש כביכול, וכל צערך וייסוריך כביכול הוא על שאין אנו רוצים לקבל מאתך התענוגים הבלתי תכליות שאתה מתענג בתענוג עד אין סוף בהשפיעך אותם עלינו, ועתה הייאמן כי יסופר סכלות ושיגעון עצום ונשגב כזה, להמיר ולהחליף מקור החיים מקור התענוגים, השם יתברך, בעד מקור המרירות והמכאובים מקור הגסיסה והמוות קלפת עמלק יימח שמו. אן שכלי אן חכמתי אן דעתי?! עד מתי, עד מתי, אהיה משוקע בחושך ואפילה כזה בדמיונות וטרופי הדעת כאלה…”
המילים כאן הן מדהימות: עיקר החרטה היא על כך שלא רצינו לקבל מה’ את העונג העצום שהוא רוצה להשפיע עלינו!
אהבה למעשה
לכן נצא מכאן עם הדרכה מעשית הן ליום הכיפורים הבא עלינו לטובה והן לכל השנה כולה:
בכל פעם שאתה בא לפני ה’, לפני התפילה, לפני הוידוי ביום הכיפורים, בתחילת ההתבודדות היומית שלך, בכל פעם שאתה מתפלל או אומר תהלים או פוקד קברי צדיקים – תמיד תמיד תמיד תתחיל עם השינון של הידיעה שה’ אוהב אותך. תמיד תזכיר לעצמך ותחשוב על זה שה’ אוהב אותך ומיטיב איתך וכל רצונו הוא רק להיטיב איתך עוד ועוד.
זאת התשובה הראשונה שצריכים לעשות ביום הכיפורים: סליחה על כך שלא הֶאֱמַנּוּ מספיק שאתה אוהב אותנו! עֲזֹר לנו להאמין בזה ולדעת את זה ולחיות את זה בשלימות!
זו הנקודה שממנה הכול מתחיל, ממש אי אפשר להתקדם בשום דבר בעבודת ה’ בלי הידיעה הזאת!
הידיעה הזאת, והשינון המתמיד שלה – זה ממש משנה את החיים! זה משדרג וממשיך סייעתא דשמיא לכל דבר שאתה עושה. התפילות שלך ביום כיפור יהיו אחרת לגמרי, כי אתה מתתפלל עם תקווה שלימה ועם אמונה שלימה שה’ רוצה לעזור ורוצה להושיע אותך. ההתבודדות שלך תהיה אחרת לגמרי, ואתה תזכה לסליחה ומחילה ולגמר חתימה טובה.

עיקר התשובה הרב שלום ארוש: