ר’ לוי יצחק מברדיטשוב- כ”ה תשרי

רבי לוי יצחק מברדיצ’ב חי לפני למעלה מ-200 שנה. היה מגדולי האדמו”רים החסידיים, מחבר הספר ‘קדושת לוי’. ידוע בכינויו ‘סנגורם של ישראל’. יום ההילולא של הצדיק חל היום יום ראשון כ”ה בתשרי.

מסופר על רבי לוי יצחק שהיה מרבה לסנגר על ישראל בכל אימת שנקרה לדרכו, בכך שהתבונן בכל דבר שנעשה באמצעותו יתברך. ידוע המעשה שפעם אחת עברו רבי לוי יצחק מברדיצ’ב וחסידיו ליד בית כנסת, ובחוץ עמד עגלון עטור בטלית ותפילין שתיקן תוך כדי התפילה את עגלתו. אמרו החסידים  : “הסתכלו על העגלון הזה, עטור טלית ותפילין, ומתעסק בתיקון עגלתו…”. כשהביט רבי לוי יצחק בכך מיד פנה ואמר: “אשריהם ישראל אפילו בשעה שהם עסוקים במלאכה לא מרפים מתפילתם”…

מידי שנה בחג הסוכות היה מארח בסוכתו כל ארחי פרחי שעברו בעירו, לצד שאר נזקקים ועלובי נפש. באחת השנים פנו אליו חסידיו וניסו להניאו מכך ‘שמא יואיל רבינו להזמין לסוכתו “אושפיזין” אורחים מכובדים יותר”. השיב להם רבי לוי יצחק באהבת ישראל צרופה: ”כאשר אבוא לבית דין של מעלה, אבקש גם אני להיכנס ולישב בסוכת עורו של לוויתן עם כל הצדיקים, יעצרו אותי בפתח ויגידו לי: ‘לוי יצחק מה לך כאן, וכי אינך יודע שבמקום זה רק צדיקים יבואו בו’, אומר להם: ‘נכון, אינני ראוי להיכנס למקום זה שיאה רק לצדיקים ולא לאנשים כמוני, אך גם אני בסוכתי שלי לא בררתי בין אורחי ולא שילחתי יהודי אחד מסוכתי, את כולם קבלתי בשמחה, ולכל הבאים פתחתי את דלתי כל יהודי באשר הוא’.

והמשיר רבי לוי יצחק את דבריו בפנותו אל חסידיו ‘אין זו רבותא להזמין רק “אושפיזין” רוחניים כמו אברהם יצחק יעקב וכו’, אורחים שאינם מטריחים, שאינם צריכים כיבוד, ולא תופסים מקום, המבינים אתם, כך יהיה לי, לוי יצחק, פתחון פה בעולם האמת לבקש שיאפשרו לי להיכנס ולהימצא במחיצת הצדיקים בגן עדן’.

אהבת ישראל במסירות נפש ורדיפה אחר השלום כל פעם שנתקל ר’ לוי יצחק באבק מחלוקת. גוזר היה גזירה שווה: “ואהבת את ה’ אלקיך” “ואהבת לרעך כמוך”, וכשם שאהבת ה’ תקועה הייתה בלבו ‘בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך’, הרי אף על אהבת הבריות שקד בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאדו, כולם כקטן כגדול כעני כעשיר שווים היו בעיניו. חיבה יתרה חיבב את פשוטי העם בישראל.

עוזר של ספר עבר פעם בערב ראש השנה על יד ביתו של הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ’ב. הלך אותו עוזר בגלוי ראש, ושערותיו עשויות בלורית. הצדיק ראהו דרך החלון, וקראו להכנס אליו. נכנס, והצדיק שאלו: “למה לך הבלורית הזאת?”, השיב הלה: “יש לי עסק עם שרים ו’פריצים’ הבאים להסתפר ואני צריך להתנאות בפניהם”. אמר הצדיק: “אתן לך אדום אחד (שם מטבע מקומי) בשכר שתסיר את בלוריתך, הרי יש בזה משום איסור: “ובחקתיהם לא תלכו”. הבחור סירב. “ובכן, אתן לך שלושה אדומים בעד זה”, והבחור אינו מסכים. הוסיף לו הצדיק עוד ועוד, עד שהגיע לעשרים אדומים, והבחור באחת: “לא”. אז אמר לו הצדיק: “אם תסיר תכף את בלוריתך, אני מבטיח לך עולם הבא!” מששמע הבחור דברים אלה, חטף מיד מתוך כיס בגדו מספרים, וברגע אחד גזז את כל בלוריתו.

עמד הצדיק מברדיצ’ב והמליץ לפני הקב”ה: “רבש”ע! ראה נא, מה גדולה ומה חזקה היא אמונתם של היהודים, אפילו של הפשוטים ביותר! כמה יגיעות צריך אדם שכזה ליגע, וכמה טרחות הוא צריך לטרוח, עד שירוויח אדום אחד, וכל שכן שעשרים אדומים הוא סכום עצום לפניו, ובכל זאת מה שלא רצה לעשות בעד עשרים אדומים עשה בעד חלק לעולם הבא, אף שמעולם לא ראה את אותו עולם הבא בעיניו…

ר’ לוי יצחק היה עניו ביותר, ונהג לומר ש’העולם טוב הוא ולא רע, והרי לך סימן מובהק, שהוא סובל אדם כמוני…’.

ועוד נהג להתבטא: “אלמלא נכתבה גאווה בתורה, לא הייתי מאמין בשום פנים שמדה זו היא במציאות, שכן אדם שהוא עפר ואפר חרס הנשבר, כיצד יתגאה?!”…

על מדת ייחסו לכל יהודי, ניתן ללמוד מאחד הביאורים שביאר בספרו ‘קדושת לוי’, אודות הנאמר ‘איש צדיק תמים היה בדודותיו את האלקים התהלך נח’, ואמרו חז”ל שיש דרשוהו לגנאי ויש דרשוהו לשבח. וביאר כך: “יש שני סוגי צדיקים, יש צדיק הטוב לשמים וטוב לבריות, זהו צדיק שאינו מסתפק במה שהוא בעצמו עובד את ה’, אלא מקרב גם את הרשעים לעבודתו יתברך, כמו אברהם אבינו שהיה מגייר גרים ועושה נפשות לעבודת השם.

ויש צדיק שהוא לעצמו עובד את ה’ בדביקות רבה ובהתלהבות עצומה, אבל איננו משתדל לקרב את הרשעים לעשות אף אותם עובדי הבורא ברוך הוא, והנה ‘נח איש צדיק תמים היה’, אבל ‘את האלקים התהלך נח’, הוא היה מתהלך רק עם אלקים לבדו, אבל לא היה מתהלך עם הבריות לקרבם ולעשותם לעובדי השם, וזהו שדרשוהו לגנאי אילו היה נח בדורו של אברהם שהיה מקרב את הרשעים ומכניסם תחת כנפי השכינה לא היה נחשב לכלום”.

ר’ לוי יצחק פרסם את פירושו על תחילת הווידוי של תפילות יום כיפורים: ‘אנו מלאי עוון ואתה מלא רחמים’. רבי לוי יצחק הסביר כי תפילה זו העמיד אותנו מלאי העוון מול הקב”ה מלא הרחמים, אמנם ‘אנו מלאי עוון’, אך כמה זה לעומת זאת אתה ש’אתה מלא רחמים’, הרי אין לך גבול ותכלית, ואם כן מה הם מלא עוונותינו לעומת גודל רחמיך.

דרכו הייתה להשקיע את האנרגיות בלימוד התורה, ולא בתעניות וסיגופים. מעולם לא ציווה להרבות בסגופים ותעניות, זולת התעניות שמחויבים על פי השולחן ערוך. לדעתו של רבי לוי יצחק, ריבוי התעניות והסגופים הוא מפיתויי היצר ומתחבולותיו: מפתה את האדם להרבות בסיגופים ולהחליש את מוחו, וכך יצלח בידו לבטלו בכך מלימוד התורה ועבודת השם יתברך.

רבי לוי יצחק היה רואה בכל דבר את חסד ה’. בספרו ‘קדושת לוי’ מבאר אף מטרתם של הייסורים. “כך היא דרכו של עולם, כמו שדרך בני אדם שרוצים לעשות מכלי קטן כלי גדול, צריך הכלי הקטן שבירה, כן השי”ת רוצה להשפיע שפע לאדם וצריך שיהא ביכולתו שיהיה יותר גדול, ובגלל כך שולח צרה או חולי ח”ו, שזהו שבירת הכלי הקטן, שאחר יהיה יותר גדול”. עוד מבאר שהצרות והייסורים הם רק לטובת האדם, ובמקום שאדם ינסה לברוח מן הצרות הוא צריך לחפש ולמצוא מה רוצה ממנו השם יתברך.

עם קדוש! בואו ננצל יחד את היום הגדול נדליק נר לנשמתו של הצדיק, ר’ לוי יצחק מברדיטשוב ונבקש יחד רחמים בזכות נשמתו הטהורה.