”אני צריך”…
אומרים לנו תמיד שידיעת הבעיה חצי פתרון בואו נהייה מודעים להתמודדות הזאת הבלתי פוסקת שלנו עם כל ההצטרכויות המותרות שאנו דורשים ונשים גבול.
בזמן בריאת העולם התקיימה ישיבה, ראש הישיבה היה הקב”ה ומי היו התלמידים?! אדם הראשון, הישיבה התקיימה בגן עדן, כל יום ראש הישיבה היה מוסר שיעור בשעה 11 בבוקר, יום אחד מגיע למסור את השיעור בשעה הקבועה והנה אין תלמידים, אף אחד לא בא לשיעור הלך ראש הישיבה ובדק למה התלמידים לא באו, הולך הקב”ה לאדם הראשון ושואל אותו: ”למה לא הגעת לישיבה”? עונה לו אדם: ”אני צריך חליפה”, ‘ומי אמר לך שאתה צריך חליפה’? ממשיך ושואל אותו הקבה, וכאן מתנצל התלמיד על שאכל מעץ הדעת וכמובן לא שוכח לציין אשמים: היא– האישה שנתת לי היא הביאה לי לאכול מעץ הדעת.
ומכאן התחיל בעולם ה’צריך’. ‘אני צריך נעליים, אני צריך חליפה, אני צריך לאכול, אני צריך לישון, אני צריך מכנס חדש, אני צריך ללכת….
כיום השתפצנו ולמדנו לומר גם: ‘אני חייב’ ו’זה דחוף! באמת’…
ובעצם כך נהיה כל ההצטרכות הבלתי מבוקרת בעולם שגורמת את ההתרחקות של האדם מהבורא ומקיום הציווים שלו. כל ההתמודדות האין סופית שלנו מול היצר הרע שהתגבר ונכנס בתוכינו.
ודואג להניע אותנו מהעבודה האמתית, מהתפקיד שבגללו באנו לעולם מהקשר העמוק עם הבורא וחיבור אמתי לתורה ולמצוות.
כל הצריך והחייב מבדילים אותנו ושמים לנו מחיצות ביננו לאבינו שבשמים ומפריעם לנו לעשות את חובתנו יום יום שעה שעה, לעבוד את הבורא.
אומרים לנו תמיד שידיעת הבעיה חצי פתרון בואו נהייה מודעים להתמודדות הזאת הבלתי פוסקת שלנו עם כל ההצטרכויות המותרות שאנו דורשים ונשים גבול.
אולי נעשה לזה סטופ?! אולי בסוף כל משפט של צריך וחייב נוסיף סימן שאלה: ‘אני צריך ללכת? אני חייב בגד חדש?… ונסנן לעצמנו את התשובות. נתמקד במה שבאמת אנו חייבים לעשות: מתפלל, נלמד, נשמח, נחייך, נרבה טוב בסביבה, ניתן עידוד ומילה טובה ונגדל מהמקום הוא. אז?! קדימה!
הרב שלום ארוש עם מסר מיוחד:
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור