הכל היה שווה

הנסיעה שהפכה לסיוט
את הדרך מוויליאמסבורג למונסי הוא היה עושה באופן קבוע במונית כדי לנצל את הזמן למנוחה קצרה ולפינה של שקט בסדר היום העמוס שלו. הוא חשב שגם זו הולכת להיות נסיעה שגרתית, אבל ברגע שהתרווח במושב – הִכְּתָה בו ההכרה שתקוותו התבדתה.
נהג המונית היה נראה טעון מאוד והוא פתח בשיחה. הנוסע שלנו הנהן בנימוס והגיב פה ושם בתקווה שהשיחה תִּסְתַּכֵּם במשפטים ספורים של נימוס; אבל מהר מאוד התגלה שעל לבו של נהג המונית רובצת משקולת כבדה מאוד, והוא בחר לשפוך את כל לבו בפני הנוסע התמים שנפל לידיו.
לנוסע הסתבר בתחילת השיחה שהבן של אותו נהג מונית ניתק קשר עם אביו לאחר סדרה של עימותים, ולאחר שֶׁהַבֵּן עשה כול שביכולתו כדי למרר לאביו את החיים. לאורך כל הנסיעה תיאר נהג המונית בפרוטרוט את מעללי הבן, בכל פעם צף בו הכאב מחדש והוא נעשה נסער מאוד ונרגן, הוא בכה והתלונן בלי סוף באוזני הנוסע, קובל וצועק ומאשים את בנו ומתאר בציוריות איך נהרסו לו החיים בכל פעם מחדש עם כל תעלול נוסף של הבן.
הנוסע ישב בדממה וציפה לסיום המונולוג הנזעם, אבל זה פשוט לא נגמר… הוא השלים עם גורלו והתחזק באמונה שכנראה “ארגנו” לו משמיים סוג של כפרת עוונות, ובכל זאת שאל את עצמו: “מדוע אני צריך לשמוע את כל הסיפורים האלה ומה המסר שמוסרים לי משמיים…”
רק בסוף הנסיעה, כאשר הנוסע כבר שלף את הארנק כדי לשלם על ה”תענוג” וחיכה להזדמנות הפז שנקרתה לידו להימלט על נפשו מן הסיוט המתמשך – רק אז נרגע הנהג לכמה שניות ואמר לנוסע: “אתה יודע מה, למרות כל מה שסיפרתי לך, למרות כל מה שהוא עשה לי, למרות כל מה שעברתי בכל השנים הארוכות האלה, למרות הכול – אם הוא רק יבוא הביתה, אם הוא רק ייצור אתי קשר, אני מוכן לסלוח לו על הכול!!”
אבא תמיד מחכה לך
המילים האחרונות של הנהג הותירו על הנוסע רושם עז ועוררו בו מחשבות, ובפגישה הבאה שלו עם אחד מהצדיקים שהוא מקושר אליהם – סיפר היהודי לרב את הסיפור. אמר לו הרב: היה שווה לך לשמוע את כל הטענות והמענות והתסכולים של אותו נהג רק בשביל המשפט הזה! ואדרבא, דווקא בגלל שֶׁנֶּחְשַׂפְתָּ לעומק ולגודל הפגיעה והמועקה של אותו נהג – דווקא זה מגדיל את העוצמה שבמשפט ואת המוסר הנוקב היוצא ממנו.
אותו צדיק התכוון כמובן ללמוד מהסיפור הזה מוסר עמוק ליחסים שבין כל יהודי ויהודי לבין אביו שבשמיים:
לא משנה מה עשית, לא משנה כמה ציערת את אביך שבשמיים, לא משנה לאן ירדת, לא משנה כמה שנים טעית והתרחקת ורעית בשדות זרים, לא משנה מה גרמת במעשיך הרעים וכמה רע הבאת לעולם, לא משנה מה אתה חושב על עצמך – כלום לא משנה! תדע ותאמין באמונה שלימה ומוחלטת שאבא שבשמיים מוכן לסלוח לך ברגע אחד על הכול, כי אבא הוא אבא, ואבא תמיד אוהב, בכל מצב.
אין לך מושג מה זה לב של אבא! קל וחומר בן בנו של קל וחומר אבינו שבשמים!
אבא שבשמים אומר לך בדיוק את אותו משפט: רק תיצור קשר, רק תגלה רצון לחזור הביתה – ואני סולח לך על הכול, אני מגלה לך את כל אהבתי, אני אתן לך את ההזדמנות לפתוח דף חדש!!
יש אהבה, אין ייאוש!
כי המניעה הגדולה ביותר לחזור בתשובה היא הייאוש, שאדם מרגיש שהוא כבר “שרף את כל הגשרים” ואין שום סיכוי בעולם שאחרי כל מה שעשה הקב”ה יקבל אותו בתשובה. זה שאדם חושב: “אין לי סיכוי, אין לי תקווה” – זו הטעות הקשה ביותר!
אבל מה אפשר לעשות? איך אפשר להתמודד עם ההרגשה הקשה הזאת? כל אחד שפגע בחבר מבין היטב את הקושי העצום, את הבושה שמרגישים כלפי החבר שנפגע, וזה מקשה מאוד לבקש סליחה, ובהרבה מקרים אתה יודע שאין סיכוי שהחבר שלך יסלח לך ולכן אתה נמנע אפילו מלנסות. זה מאוד טבעי שאדם יִטְעֶה וירגיש ככה גם כלפי ה’.
והתרופה היחידה להרגשה הזאת היא להבין: ה’ הוא אבא! ה’ הוא אבא אוהב! אבא תמיד נשאר אבא! אבא תמיד מוכן לסלוח! אבא תמיד מחכה לילדים שלו!
אם אתה לא מאמין שה’ הוא אבא – אתה לא יכול לחזור בתשובה, אתה לא יכול להאמין שיש לך תקווה וסיכוי להתחיל מחדש וזה בדיוק הייאוש המסוכן; רק ואך ורק כאשר אתה מאמין שה’ הוא אבא, ואבא תמיד אוהב והאהבה שלו היא נצחית – רק אז יש לך כוח להתחיל מחדש, יש לך תקווה, יש לך אמונה שיקבלו אותך בתשובה, ואז באמת אין ייאוש בעולם כלל!
חוזרים אל אבא
ובאמת זה מפורש במדרש על הפסוק “ושבת עד ה’ אלוקיך”:
משל למה הדבר דומה? משל לבן מלך שיצא לתרבות רעה. כשאותו בן מלך היה בארמון מינה המלך לבנו מחנך צמוד, וגם לאחר שיצא לתרבות רעה, היה אותו המחנך עדיין בקשר עם הבן. שלח המלך האבא מֶסֶר לבנו ביד המחנך ואמר לו: “חזור בך, בני”.
אמר הבן למחנך שיאמר לאביו שהוא מתבייש מאוד לחזור ולבקש סליחה בגלל כל הצער שגרם לאביו המלך, וכך אמר: “באלו הפנים אני חוזר בי? ואני מתבייש לפניך”. שמע המלך את התשובה וביקש מהמחנך לשוב לבנו לומר לו כך: “בני, וכי יש בן מתבייש לחזור אצל אביו?! ואם אתה חוזר, לא אצל אביך אתה חוזר?!”
ומבאר המדרש את הנמשל: “כך הקדוש ברוך הוא משלח ירמיה לישראל בשעה שחטאו ואמר לו ‘לך אמור לְבָנַי חזרו בכם’… והיו ישראל אומרים לירמיה ‘באלו הפנים אנו חוזרים להקדוש ברוך הוא…’ שנאמר ‘נשכבה בבושתינו ותכסנו כלימתנו כי לה’ חטאנו’ והיה הקדוש ברוך משלח ואומר להם ‘בני, אם חוזרים אתם, לא אצל אביכם אתם חוזרים?!’ שנאמר ‘כי הייתי לישראל לאב’ אתם אמרתם לי בהר סיני ‘ומעי המו עליו’ אף אני כך אומר לכם ‘הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים… על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאום ה””.
דברי המדרש מדברים בעד עצמם, אבל רואים בהם באופן ברור שבנוגע לכל סוג של ייאוש מן התשובה – יש לה’ יתברך תשובה ברורה: האהבה שלי אליך היא נצחית ובלי שום תנאים! אתה תמיד יכול לחזור אלי ואני תמיד אקבל אותך בתשובה!
וזה מה שקוראים בהפטרה של השבוע. ה’ יתברך נשבע לא להביא מבול לעולם ולא להשחית את העולם, ובדיוק כך הוא נשבע לאהוב אותנו לעד, ובספר שופטים נאמר: “וָאֹמַר לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם”; אבל השבועה שלו על האהבה שלו אלינו ועל הרחמים האינסופיים שלו עלינו היא הרבה יותר חזקה מהשבועה שלא יחריב את העולם, כמו שכתוב: “כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ – כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ; כִּי (גם אם) הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה, (בכל זאת) וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה'”.