תוכו רצוף אהבה

רק דבר אחד חסר
באותה שיחה הוא שמע אולי את אחד הדברים העצובים ביותר שאבא יכול לשמוע מהילדים שלו. היו הרבה מאוד הכנות והתרגשות לקראת החתונה הזאת. הכול היה נראה כל כך מושלם, ובכל זאת, תוך זמן קצר מאוד הזוג נאלץ לפרק את החבילה הטרייה.
הורי הכלה לקחו את זה מאוד קשה. האבא ישב בשיחה פתוחה עם הבת ושמע את תחושותיה, והיא אמרה לו כך: “אבא, עוד לפני השידוכים עשיתי לעצמי רשימה שלימה ארוכה ומכובדת של מה אני רוצה שיהיה בשידוך שלי. בשידוך הזה היה הכול! הכול ללא יוצא מן הכלל! הוא באמת בן אדם טוב! אבל דבר אחד שכחתי לכתוב, והדבר הזה לא היה. שכחתי לכתוב שאני אהיה מאושרת. הכול היה מושלם, אבל לא הייתי מאושרת. לא הייתה שם שום אהבה…
אם אין אהבה – אין כלום.
אהבה לפני הכול
התורה והמצוות הן רשימה של דרישות. אלה הדרישות שבורא עולם דורש מאיתנו. אבל לא מספיק רק לעמוד בכל הדרישות, כי גם אם מתמלאות כל הדרישות – זה לא עיקר המכוון, ייתכן שהעיקר חסר מן הספר. ישנה דרישה אחת מרכזית וראשית שאם אין אותה, אין כלום: אהבה!
לכן המצווה העיקרית שאנחנו משננים בבוקר ובערב בקריאת שמע היא: “ואהבת!” לאהוב את ה’ בכל הלב בכל הכוחות עד כדי מסירות מוחלטת.
ואיך אפשר לאהוב את ה’? רק על ידי שאתה יודע שה’ אוהב אותך ונסביר:
אם יש לך שוטר שמשגיח על כל מעשיך ונותן לך עונש על כל עבירה על החוק – אתה יכול לשמור ולדקדק בחוקים, אבל לעולם לא תוכל לאהוב את השוטר; אם ה’ הוא מלך שמטיל עליך חוקים – אפשר אמנם לציית למחוקק, אבל האם אפשר לאהוב את המחוקק?
לעומת זאת אבא ואימא אוהבים מציבים לילדים שלהם הרבה מאוד גבולות וסייגים ובכל בית בריא ישנם כללים וחוקים – אבל מעל הכול מרחפת אהבה עצומה, והילדים תמיד אוהבים את ההורים שלהם כי הם יודעים ומרגישים שההורים עושים הכול מאהבה.
כאשר ילד נולד קודם כול אוהבים אותו ואין שום דרישות ממנו, כי האהבה קודמת לכל הדרישות. וגם בקשר שלנו עם ה’ – האהבה של ה’ אלינו והאהבה שלנו אל ה’ היא המהות של הקשר.
‘עוֹל’ זה לא בדיוק אהבה, גם מלכות זה לא אומר שיש שם אהבה. ולכן כאשר אתה מקבל עול מלכות שמים אתה חייב לזכור מיד שזו לא השאיפה, אלא השאיפה היא אהבה, ואומרים מיד “ואהבת”. ולכן באו חז”ל וכהכנה לקריאת שמע כתבו לנו ברכה שכולה אהבה, שמזכירה לנו כמה ה’ אוהב אותנו!
זרע אברהם אוהבי
וזה היה האור העצום של אברהם אבינו שהפציע בעולם: אברהם אוֹהֲבִי!
גם לפני אברהם היו בעולם צדיקים ובעלי אמונה. אבל אברהם אבינו זכה לשדרג את האמונה לשלימות שלה: להאמין באמונה שלימה שה’ יתברך תמיד אוהב אותו – וממילא, הוא לא רק האמין בה’, ולא רק ציית לה’, ולא רק היה תם וישר וירא אלוקים וסר מרע; אלא הוא היה אוהב ה’!
ולכן ה’ בחר בו להוציא ממנו את עם ישראל, כי עם ישראל זה לא סתם עם של מאמינים; אלא זה עם של בנים לה’, עם של אוהבי ה’. אנחנו עם שה’ אוהב אותנו כל כך – וכשנדע את זה באמת נוכל לאהוב אותו בחזרה וזו התכלית שלנו לאהוב את ה’ באמת.
אל תהיו כעבדים
כל עבודת ה’ שהיא מיראה – היא עבודה לא שלימה, עבודה שרחוקה מן הדעת האמתית, והיא עבודה “לא ראויה”(!) כמו שאומר הרמב”ם:
“אל יאמר אדם הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא, ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא. אין ראוי לעבוד את ה’ על הדרך הזה, שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים. ואין עובדים ה’ על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה”.
זאת אומרת שגם אדם שעובד את ה’ בשלימות, לומד תורה ומקיים את כל המצוות – אם זה לא מאהבה – זו עבודה שאינה ראויה. ממש מבהיל!
כי אתה אבינו
לעומת זאת בסעיף הבא הוא כותב כך:
“העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה – לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה; אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבוא בגללה. ומעלה זו היא מעלה גדולה מאוד ואין כל חכם זוכה לה. והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקדוש ברוך הוא אוהבו, לפי שלא עבד אלא מאהבה. והיא המעלה שציוונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה שנאמר: ‘ואהבת את ה’ אלוקיך’ ובזמן שיאהוב אדם את ה’ אהבה הראויה מיד יעשה כל המצוות מאהבה”.
וצריכים לשים לב: הרמב”ם אומר שמעלת העובד מאהבה היא מעלה נדירה ש”אין כל חכם זוכה לה”, רק צדיקים נדירים כמו אברהם אבינו – אם כן, איך מצפים מכל יהודי להגיע למדרגות כאלה? כמו שכותב הרמב”ם מיד בהמשך: שזו המצווה שנצטווינו על ידי משה רבינו. זאת אומרת שכל יהודי חייב להגיע למדרגה הזאת! וכי ה’ מצפה מאיתנו להיות במדרגות כל כך גבוהות?!
אלא ברור. שאברהם אבינו זה לא סתם צדיק שהיה פעם וזכה למה שזכה – אלא הוא אבינו, כלומר אנחנו ההמשך הישיר שלו ואברהם אבינו ע”ה נמצא ופועל בתוך כל אחד ואחד מאיתנו; כמו שבגשמיות הגנטיקה של האבא פועלת ומתגלה בכל זרעו, כך ברוחניות האבות שלנו הם לא סתם מייסדי האומה, ולא סתם דמויות קדומות, אלא הם הטביעו בנו את התכונות שלהם.
וכאשר אברהם אבינו זוכה לאהבת ה’ – הוא פועל שבכל אחד ואחת מאיתנו ישנה אהבה אדירה לה’ שרק מחכה להתגלות ולצאת מכוח אל הפועל.
אהבה בתענוגים
זו הבחינה שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים. מה זה קודש קודשים? קודש הקודשים הוא הפנימיות של הפנימיות של המקדש, המקום הכי נסתר וגבוה שבקדושה. ובאותה מידה גם שיר השירים שכולו עוסק באהבה חסרת גבולות עד כלות הנפש בין ישראל לאביהם שבשמיים – זו הפנימיות של הפנימיות, והנקודה הכי נסתרת והכי עמוקה בכל היהדות.
ועכשיו שאנחנו כל כך מצפים לגאולה שלימה – אנחנו בעצם רוצים לגלות את האמונה בשלימות! אנו לא יכולים להסתפק רק בעבודת ה’ נמוכה בשביל להינצל מהרע או בשביל לזכות להטבה גשמית או רוחנית – אלא עלינו לדרוש ולבקש עבודת ה’ מאהבה, שהיא עצמה העונג הגדול ביותר, “אהבה בתענוגים”, והיא עצמה המימוש העמוק ביותר של האישיות של כל נברא בעולם הזה!