לך אל עצמך

בפרשתנו מצוה הקב”ה את אברהם אבינו ע”ה: “לך לך מארצך…” ומבואר בספרים הקדושים כי כל מה שכתוב בתורה הוא נצחי ושייך בכל דור ודור, וצריך להאמין שהתורה היא לא ספר סיפורים, תורה מלשון הוראה, אם כן צריך לברר כיצד ציווי זה של לך לך מדבר אל כל אחד ואחד.

הובא בזוהר חדש (מדרש הנעלם פרשתנו ל:) על עניין “לך לך” שזה על הנשמה שיורדת לגוף, וכמו שמבאר מוהרנ”ת )ליקו”ה או”ח – הלכות נפילת אפים הלכה ו’) את הפסוק לך לך על כל אחד ואחד.

ושומה עלינו לבדוק ולברר מה אומר לנו הלכה למעשה עניין זה שהקב”ה אומר לאברהם לך לך וכו’.

ונראה לבאר מה שאמר הקב”ה לאברהם אבינו, ואומר גם לכל הנשמות הנולדות בעולם: “אל הארץ אשר אראך “.

הנה מובא במדרש) ב”ר לט ט(: “אל הארץ אשר אראך”. ולמה לא גלה לו כדי לחבבה בעיניו, וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה  “.

מאמר ה’ אל אברהם: “אל הארץ אשר אראך” קורא אלינו עד עצם היום הזה לכל אחד ואחד. כי מאז שהאדם נולד ועד שהוא הולך לבית עולמו אין הוא יודע אלו תוכניות מסובב לו הקב”ה, ובאיזה מסע של החיים יקח אותו הקב”ה, ולכן הוא עומד תמה לשם מה עובר עלי כך וכך? לשם מה אני צריך להצטער בצער פלוני, וכן על זה הדרך.  

יש ברשותו שתי אפשרויות, האחת: להתבטל להשגחת הבורא ולהקשיב ולהאזין אל הקריאה שכתובה בתורה: “אל הארץ אשר אראך”, להבין שבורא העולם מסובב כל הסיבות כבר יש לו את תוכנית החיים עבורו, בצורה הטובה ביותר, ולהאמין ברחמיו המרובים שהוא יודע יותר טוב עבורו מה טוב לו. ואז יזכה להמשך הפסוק “ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה” .  

השניה: להתנסות בניסיונות ללכת מהארץ ולרטון ולכעוס על דרכי ההשגחה חלילה, ולא לשמוע לקול הקריאה, ואו אז לא זכה לעמוד בניסיון.  

ובאמת לשם כך בורא העולם לא גילה לו את הארץ מראש, כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה. וזו היא הקריאה שקוראת הפרשה לכל אחד ואחד מאיתנו: אל תחשוב שאגלה לך מראש את הדרכים שתצטרך ללכת בהם והניסיונות שתצטרך להתמודד, יען כי דברים אלו טמונים וגנוזים אצל הקב”ה מלכו של עולם יודע תעלומות סתרי כל חי, כי אם היה מגלה לך את הניסיון והדרך שאתה צריך להתמודד בה זה לא היה לך כלל לניסיון, כי כל המטרה שלשמה נשלחת לעולם הוא כדי לעמוד בניסיון, ועיקר בניסיון האמונה שהוא שורש כל המצוות כמובא בגמ’ (מכות כד): “בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב ד( וצדיק באמונתו יחיה “.  

אדם הולך לו בדרך ומחפש מים או שאר צרכיו, עליו לזכור את ההבטחה: “אל הארץ אשר אראך”, לדעת ולהאמין שהנה המים נמצאים לידו רק הוא לא רואה אותם בלי שיקרא אל ה’ שיפקח את עיניו, ויזכה שהקב”ה יפקח את עיניו להראות לו מה שהוא צריך למצוא בארץ.    

צריך להאמין שהחיסרון והניסיון הם בעצם השלמות והוא אשר מקרב ומדביק אותנו בקב”ה, כי לכך נשלחנו לזה העולם, ודבר נפלא מצאנו בחתם סופר (תורת משה עקב דף נז: ד”ה שמע ישראל), שמפרש נוסח הברכה האחרונה אחרי שתיית מים: “ברוך אתה ה’ אלקינו מלך העולם, בורא נפשות רבות וחסרונן, על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי, ברוך חי העולמים”: “ונראה לי לפרש ברכת בורא נפשות רבות, דנהי דטובה גדולה עושה הקב”ה עם בריותיו להשקות צמא לרוות צימאונו, היינו מפני שבראו חסר ונצמא למים, ואלו בראו בשלימות לא היה צמא ולא היה צריך למים, נמצא ברכה זו מה טיבה.     

אבל האמת זו היא עיקר טובת בריאת האדם, שלכך נברא בחסרון ויכיר בוראו ויעבוד ה’ ויזכה לשני עולמות, נמצא חסרונו יותר טובה לו מכל טוב, והיינו דמברך ברוך הבורא נפשות רבות וחסרונם, ]וזהו[ יותר על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי, כי על ידי זה ברוך חי העולמים, זוכה לשני עולמים”. 

צפו במסר של הרב שלום ארוש אליכם: