הפרידה מחיית מחמד

המאמר הזה מוקדש לא רק למי שחווה פעם פרידה מחיית מחמד אלא לכל אדם שרוצה ללמוד קצת על עצמו.
נבי הארנב המתוק והחמוד שלנו מת לפני ארבעה ימים. הוא היה בן שלוש שנים ושמונה חודשים. ארנב שמח, קופצני, מתוק, עדין, מפונק ויפיפה. גוש פרווה לבנבן שמנמן שבא לשמח אותנו.
בחודש וחצי האחרון נבי לא הרגיש כ”כ טוב אבל המשיך לכאורה כתמול שלשום. כבעלים שלו הרגשנו שמשהו לא תקין ולא התעלמנו, לקחנו אותו לווטרינר שאמר בנחרצות שאין לו שום דבר ושאני סתם בסטרס. אבל ברוך ה’, יש לנו אינטואיציות ורגשות מפותחים וכן הרגשנו שמשהו לא בסדר.
בתי שתחיה בקשה לקחת אותו לווטרינר אחר, אבל משום מה אני התעקשתי שכן ימשיך לקבל אצלו טיפול למרות שהוא התייחס בצורה מאד מסחרית ומזלזלת. אחרי שנבי מת, מודה שהיו לי רגשות אשם מדוע לא לקחתי אותו לווטרינר אחר ומה היה קורה אם ולולא.. אבל כל הרגשות האשם הללו אינם נכונים כי הגיעה שעתו, וגם סוף כל סוף לא לשכוח שאת העקשנות לקחת למקום מסוים ה’ שם בליבי. תמיד לזכור להכניס את ההשגחה הפרטית ואת ה’ יתברך. ולדעת שעשינו את המירב שכללה גם תפילות לרפואתו וכן קראנו גם התיקון הכללי.
במוצא”ש האחרון נבי לא הרגיש טוב וביום ראשון בבוקר זה הלך והחמיר. הפעם לקחנו אותו לווטרינר אחר בצפון תל אביב. נבי הגיע כמקרה חירום וקיבל טיפול מסור. בצהרים הוא שוחרר הביתה עם נימה טובה של אופטימיות והתאוששות, הוא הרגיש קצת יותר טוב ואפילו קצת אכל קם וזז. הסתברה אחר כן שזו הייתה כנראה סוג של אפיזודה של התעוררות לפני שמתים, בדומה למה שקורה אצל בני אדם להבדיל.
החזרנו את נבי הבייתה לחדר שלו, וכל כמה דקות נגשנו לראות מה שלומו, לטפנו ועודדנו אותו. ברבע לשבע יצאתי מחדרו והוא כנראה נשם את נשימותיו האחרונות, ולא ידעתי מזה. חשבתי שכואב לו והוא פשוט נח.
אחרי כמה דקות בקשתי מבעלי שיחיה שיבדוק מה שלומו ונבי כבר היה ללא רוח חיים.
זה היה קשה וכואב מנשוא לראות חית מחמד כל כך מתוקה ואהובה שכבר לא חיה.
ירדתי מיד לשכנות לספר להן מה קרה, כי כולם בבניין הכירו את נבי ארנבי שהיה יורד איתנו באזעקות לחדר המדרגות או למקלט, ובזכותו כל דיירי הבניין עם חיות לקחו את החיות למקלט.
כולם הכירו את נבי שנמצא בבית דתי בו הוא שומע קידוש, שיעורי תורה וברכות ותמיד נמצא סביבנו עם חושים מחודדים ואוזניים ארוכות עומדות.
היינו מאד עצובים והיה קשה להכיל את הכאב. הלכנו לרב לספר לו והרב אמר שנבי היה גלגול ונשמה טובה. הידיעה הזו מאד חיזקה ועודדה אותנו שזכינו לתת אכסניה מכובדת ראויה וטובה לארנב עם נשמה טובה.
מצאתי לנכון גם לבקש סליחה ומחילה אם פגענו צערנו בכל זאת.. דלקתי נר לעילוי נשמת הגלגול של נבי ואפילו קראתי פרק תהילים. אמרתי שגם לו מחול וסלוח. הנשמה סיימה את התיקון שלה בגוף של ארנב ואני מאד מקווה בעזרת ה’ שזכינו לעשות רק טוב. וזה היה הדדי כי גם הוא עשה לנו רק טוב ונעים. נשמה טובה כפי שהרב אמר.
ולמה אני כותבת לכם את כל הסיפור הזה?
היות ויצא לי לדבר עם לא מעט אנשים שיש להם חיות מחמד; כלב או חתול, ארנב , שפן, חמוס או מה שזה לא יהיה ישנה תופעה רחבת ממדים שצריכים לתת עליה את הדעת ולהתייחס אליה בכובד ראש ובכבוד הראוי.
פיתוח רגשות לבעלי חיים וחיות מחמד
ראשית אנחנו בני אדם מלאים ברגשות של חיבה, אהבה, שמחה, ואין ספק וזה הרי גם ידוע שנתינה מולידה אהבה. וככל שנותנים אוהבים ונקשרים יותר ויותר. ופרט לחיית מחמד שהיא סוף כל סוף חיה והיא חסרת ישע ונתמכת. שהרי כאשר חיה עוברת ביות (עוברת לגור בבית ולא בסבביה הטבעית שלה בטבע) אנחנו הופכים להיות מקור החיות שלה האכלה, הזנה, לינה ודאגה לשאר הצרכים בהתאם. וככאלה מחובתנו המוסרית והאנושית לדאוג להם.
אני מאמינה שרב מגדלי החיות מתנהגים בצורה אנושית, נעימה, עדינה ומכובדת כלפי חיות המחמד שלהם. וכך גם צריך להיות שהרי “רחמיו על כל מעשיו” וגם החיות הן בריאה של ה’ יתברך וחובתנו המוסרית לרחם עליהם ואם הם תחת חסותנו אז לדאוג להם כאמור.
היקשרות יתר והאנשה
ברם, היכן נמצאת הבעיה? שאנחנו כבני אדם נקשרים יותר מידי ועושים האנשה לבעלי חיים. מובן שחיות חיים הרבה פחות מבני אדם ותוחלת חייהם קצרה באופן משמעותית. ואף על פי כן מספיקה גם תקופת זמן קצרה להקשר ולפתח רגשות עזים.
ואסור לנו לעולם לשכוח שבני אדם ובפרט יהודי הוא נזר הבריאה ויש לו נשמה אלוקה ממעל וחית מחמד היא סוג של חיה והיא בדרגה הרבה יותר פחותה מזו של אדם.
ומה שאנחנו חושבים ומרגישים זה לא בטרמינולוגיה של החיות. הרבה פעמים אנחנו עושים השלכה של רגשות ומחשבות שלנו לבעלי חיים. זו טעות חמורה כי היא משפיעה לנו על החיים ובתהליך קבלת החלטות.
סיפוק ונחמה
סוף כל סוף חיה זה דבר מתוק וגם באופן הפסיכולוגי מספק לנו נחמה. אנחנו נותנים לה לאכול ולשתות ודואגים לה זה יוצר תלות אז באופן תת מודעי מרגישים שמשהו זקוק לנו ונשען עלינו זה מספק צורך נפשי כלשהוא.
גם צורך של אהבה שאנחנו לפעמים מרגישים בודדים וחית מחמד מספקת לנו אהבה וחיבה ואנחנו מחזירים לה. וישנם כאלו שנקשרים יותר מידי לחיות במקום לבני אדם ולא מפתחים קשרים בריאים ותקשורת נכונה עם אנשים ובמקום זה עם חיות.
אז בעל חיים זה טוב ונחמד אפילו בבניית כישורים חברתים ובמיוחד לילדים ובני נוער אבל הם בהחלט לא מספקים תחליף לדבר האמיתי, קרי קשרים בריאים וטובים עם בני גילך!
האם קוברים חיות??
ישנה תופעה הזויה ושאינה נכונה בעליל, ואם כל המאמר הזה נכתב לו רק בשל הנושא הזה ושעוד יהודי ימנע מהעשייה הזו אשרנו ומה טוב חלקנו.
כפי שכבר כתבתי אנחנו בטעות רבה עושים האנשה לבעלי חיים, ואחד התופעות הרווחות וגם מזעזעות כיום היא הקבורה לבעלי חיים.
עם כל האהבה לבעלי חיים – לא קוברים אותם. קוברים בני אדם. לא ייתכן להזיל את המעמד! זה וודאי גם לא על פי ההלכה. בעל חיים אהוב וחמוד שיהיה הוא עדיין אינו בדרגת בני אדם. גם לא עושים להם מצבה, לא הלוויה וגם לא אזכרה.
ישנם בתי עלמין לחיות. הדבר אסור בתכלית האיסור על פי ההלכה והוא אף מבזה את כבוד האדם.
מה כן עושים? כואב ככל שזה נשמע (גם לי היה קשה מאד!) זורקים לפח או מבקשים שיאספו אותו מהעירייה. אבל בשום פנים ואופן לא קבורה!
ולסיום, תודה לה’ עלך הזכות לאכסן חית מחמד כל כך טובה ומתוקה ועל הזכות לעשות איתה חסדים ובזכותו גם למדתי מהי אמפטיה וחמלה לבעלי חיים חסרי ישע ולא להתעלם מהם. כיום אני גם יודעת שאת כל האהבה הזו שיש בי צריך להעלות עוד מדרגה ולשדרג אותה לכלל עם ישראל. תודה לה’.