בשדי יער- בגן התפילה וההתבודדות: חלק ד’: עיקר הדבקות והחיבור

הדיבור הוא הקשר העיקרי עם הבורא. לכן אין זמן שבו אי אפשר לדבר עם בורא עולם, ואפילו אדם הנמצא במקומות הנמוכים ביותר והמגונים ביותר, צריך ויכול לדבר עם הבורא, מאחר והקשר לבורא – לאמונה – צריך להיות קשר תמידי ורצוף, כי אין זמן שבו האדם פטור מהאמונה או מנוע ממנה, וכאשר הוא אינו מדבר עם הבורא, למעשה אין לו קשר עמו, וזה שאמר רבנו בתורה פ”ד חלק שני: “דע, שעיקר התחברות ודבקות להשם יתברך הוא על-ידי התפילה, כי התפילה הוא שער, שדרך שם נכנסין להשם יתברך…”. והתפילה פרושה הדבור עם ה’, כי באמת התפילה העיקרית, היא אותו דבור פשוט, כמו שמובא ברמב”ם (הלכות תפילה), שזו היא התפילה מעיקר הדין, פשוט לדבר במלים שלו, לשוחח, להודות, לבקש בקשות וכו’.

יוצא שגם מצד ההבנה הפשוטה, מובן שעיקר הקשר והחבור לה’, הוא פשוט לדבר אתו. וגם מצד מצוות התורה, מה שנצטווינו להתפלל, פרושו להיות בקשר עם הבורא על ידי הדבור, כמובא ברמב”ם הנ”ל שאין לתפילה שנצטווינו עליה, לא נוסח ולא מקום ולא זמן ולא קצבה וכו’, אלא כל אדם יתפלל כפי יכולתו, וכפי כח הבטוי שלו. ובאמת הדבור הפשוט עם הבורא, הוא מה שעשו אבות עולם עוד לפני שנתנה תורה, וגם אחרי שנתנה התורה המשיכו כך, והסדור שנכתב מאחר יותר רק נועד להחזיק את עם ישראל בגלות, שיישאר להם איזה קשר לתפלה, ומי שכתב את התפילה לא התכוון לבטל את פשטות התפילה שהיא הדבור, אלא לעזר לאלו שנתבלבלה שפתם ולהחזיק אותם בקשר עם התפלה.

התעוררות הלב

עוד צריכים לדעת, שהדבור של ההתבודדות, יש לו כח גדול מאד לעורר את לב האדם לה’ יתברך. וכמו שספר רבי ישראל נחמן אנשין ז”ל, שנסע פעם באוטובוס, ושמע איך שני זקנים משיחים ביניהם לפי תומם, ובין דבריהם ספר האחד לחברו, שפעם שכב וישן במירון בציון התנא הקדוש רבי אלעזר זיע, ובאמצע הלילה ראה איך נכנס יהודי אחד והחל להתפלל שם, וטען כאלה טענות לפני ה’ יתברך ודבר כאלו דבורים של תפלה והשתפכות הנפש כזו, ובכיות כאלו. וכששמע את הדבורים הללו של אותו יהודי, זה גרם לו שיהיה מזעזע כל היום, וכל היום שאחריו היה כסהרורי, ולא היה יכול לאכל כלל מרב התרגשותו והתעוררותו, ורק בערב כשנסע לביתו בחיפה טעם משהו.

ובהיותו במירון שוב בפעם אחרת, שאל על האיש הזה ועל מעשהו, ונודע לו ששמו ר’ דוד סטמפלר מחסידי ברסלב, ומתפרנס בעירו בתל אביב מתפירת שקים ומלוי בצמר. ואמר אותו זקן שספר את זה המעשה, לחברו: תדע, ששמעתי כבר הרבה מגידים ודרשנים, אבל מה שתפלות אלו גרמו לי, לא זכיתי להתעוררות כזו מאף מגיד ודרשן.

מספור זה אנו לומדים את העוצמה הגדולה של ההתבודדות, לעורר את הלב לשוב לבורא, שהרי אותו יהודי פשוט לא ידע ששומעים אותו, ורק עשה התבודדות באמת, וטען טענות לפני ה’, ובכה והתחנן באמת, וזה הכניס באותו אדם ששמע אותו, התעוררות שאין כמוה, עד שכל היום היה מזעזע, ואמר בפרוש ששום דרשה ששמע לא הביאה אותו לשנוי כזה בעצמו, כמו אותה התבודדות ששמע מאותו חסיד ברסלב. ומזה נלמד קל וחמר למתבודד עצמו, כיצד ההתבודדות משפיעה עליו ומתקנת אותו.

לקניית ספרו המתוק של הרב שלום ארוש: בשדי יער לחצו-