יחד שבטי ישראל

קמנו ונתעודד

אנשי החינוך מעלים על נס את מעלת העידוד ככלי מרכזי לחינוך. אבא חושב שהוא “מחנך” את הילד על ידי ביקורת כזאת או אחרת, גם אם הוא רואה אותה כביקורת “בונה”. אבל המחנכים של הדור חוזרים ואומרים שמה שבאמת גורם לילד להיבנות זו לא הביקורת, אלא דווקא העידוד.

“עידוד” מלשון “עוד”, כאשר אתה מעודד את הילד, אתה גורם לו לרצות עוד טוב ולעשות עוד טוב.

אבל, מדגישים אנשי החינוך, שעידוד לילד חייב להיות באמת! אתה לא יכול לתת לילד “צ’קים ללא כיסוי”. אם הילד ירגיש שאתה ממציא דברים שאין בו – הוא לא יקבל את העידוד. ולכן מדריכים העוסקים בחינוך לחפש ולמצוא בילד את הטוב שבו, ו“להוכיח” לו שהוא טוב, להפנות זרקור לכל מעשה קטן שלו, לרצונות שלו, וכך לעודד אותו בדברים המתקבלים על הלב.

וגם אנו, כאשר אנחנו אומרים לנשמות ישראל “השם יתברך אוהב אותך ויהיה לך רק טוב”, הדברים נעימים ונצרכים ואמתיים; אבל הם לא יכולים להתקבל על הלב באמת בלי לענות על השאלה: “מדוע? מה יש בי? למה ה’ אוהב אותי?”

ולכן לאחר שהשיר “ה’ יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב”, התפשט בעולם והיה לנחלת הכלל, זכיתי להוסיף לשיר חלק נוסף, חלק נצרך מאוד, כדי להשלים את המסר, כדי שכל יהודי יבין טוב מה ה’ אוהב בו ולמה ה’ אוהב אותו.

כל יהודי קודש קדשים

כי “אמונה שלימה” זה אומר להאמין בה’ שהוא אבא טוב, אבל זה גם אומר להאמין בעצמך, שאתה טוב, ולהאמין בה’ שהוא יודע שאתה טוב. אלה שני המסרים העיקריים של החוברת “שמחת חיים” שממש מצילה נפשות בכל יום ויום. ושני המסרים האלה ביחד הם הם שלימות האמונה.

השיר “עוד יותר טוב”, שיר האמונה, מתפשט בעם ישראל בגלל שזה מסר שחודר ללבות, בגלל שנשמות ישראל צמאות לשמוע כמה הן אהובות וחשובות ויקרות. אבל כדי שהעידוד יהיה אמתי ומושלם צריכים להבין את מעלת נשמת ישראל, צריכים להבין איך ה’ יתברך מסתכל על היהודי באמת, ומה הוא רואה בכל יהודי.

ועל זה אומר רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו “צדקת הצדיק”: “כשם שצריך אדם להאמין בהשם יתברך – כך צריך אחר כך להאמין בעצמו”. והאמונה שה’ יתברך אוהב אותך – המשמעות שלה היא שאתה טוב, ויש בך מעלות מיוחדות כי “ה’ אוהב צדיקים”.

ולכן חוזר ומדגיש רבי נחמן בכמה וכמה מקומות מהי מעלת היהודי: “וכל אחד ואחד מישראל, יש בו בחינת ‘צדיק מושל’… כי יש בכל אחד מישראל, דבר יקר שהוא בחינת נקודה, מה שאין בחברו” . וכן כותב רבי נחמן עד כמה הרצון הטוב והקדוש של היהודי הוא אדיר ואינסופי והוא קורא לזה “אור להביות הלב של איש הישראל” ואומר: “אור להביותו, הוא עד אין סוף, היינו אין סוף ואין תכלית לתשוקתו”.

על פי זה הוספתי חלק נוסף לשיר: “ה’ יתברך יודע שאני טוב ורוצה תמיד לעשות רק טוב, ורוצה לעשות עוד יותר טוב ועוד יותר טוב, ותמיד רוצה לעשות ולהיות רק טוב!”

כל יהודי כגדולי הצדיקים

פרשת השבוע מספרת על יעקב ובניו, ה”מיטה שלימה” – שנים עשר שבטי י-ה – שלימות וכללות נשמות ישראל, כולם צדיקים עליונים, שעליהם אומר המדרש: “חביבין עלי שמותם של שבטים יותר משמן המשחה שנמשחו כהנים ומלכים”.

והם בורחים מלבן הארמי ויורדים מהר הגלעד. ואומר המדרש על הפסוק בשיר השירים “שַׂעְרֵךְ כעדר העזים שגלשו מהר גלעד” דבר מתוק מדבש: “הריקים שֶׁבָּךְ חביבין עלי כיעקב ובניו שגלשו לרדת מהר הגלעד”.

היהודי הכי פשוט והכי קטן והכי נראה “ריק” – הוא בכלל לא פשוט, הוא יהלום נדיר, והוא אהוב לפני ה’ יתברך בדיוק כמו יעקב אבינו ובניו הקדושים.

וזה המשך ישיר למה שכתבנו בשבוע שעבר שרק יהלומן של נשמות מֵבִין מה זה יהודי ומה הערך שלו, וכן כתבנו בשם הרב יורם אברג’ל זיע”א שה’ אוהב כל יהודי באותה מידה שהוא אוהב את האבות הקדושים, ואת פושעי ישראל באותה מידה שהוא אוהב את רבי שמעון בר יוחאי!

ה’ אוהב כל יהודי – גם אם הוא דל ורש בגשמיות או ברוחניות – בדיוק כמו שהוא אוהב את גדולי הצדיקים. וזה ממש מפורש במדרשים נוספים:

“ראשך עלייך ככרמל – הרשים שבכם חביבים עלי כאליהו שעלה להר הכרמל”, “ודלת ראשך כארגמן – הדלים והרשים שבישראל חביבין עלי כדוד מלך ישראל שנאמר והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד”, “ודלת ראשך כארגמן – הדל שבישראל שקול כדניאל שנאמר בו והלבישו לדניאל ארגוונא”.

ה’ אוהב אותך כמו שהוא אוהב את יעקב ובניו, כמו שהוא אוהב את דוד המלך, את אליהו הנביא, ואת דניאל.

אותך – בדיוק כמו שאתה!!

ולכאורה תשאל – איך זה יכול להיות? איפה אני ואיפה דוד המלך? איפה אני ואיפה אליהו הנביא?

נכון שמצד המעשים אתם לא אותו הדבר, אבל הצדיקים מגלים לנו שמצד הפנימיות, ומצד המעלה העצמית שלנו – אנחנו ממש אותו דבר, כולנו חביבין לפני ה’, כי בכולנו ישנו אור אינסופי, כמו שאומר רבינו בלשון אחרת: “האלוקות שבלב איש הישראלי הוא בחינת אין סוף”.

אהבת ישראל באמונה

ולכן הידיעה שה’ אוהב אותי – היא היסוד של אהבת ישראל. כי אם ה’ כל כך אוהב ומעריך כל יהודי – זה אומר שיש אינסוף טוב בכל יהודי. ואם החבר שלי או השכן שלי כל כך יקר בעיני ה’, גם אני צריך להתייחס אליו בהתאם.

ואם אני לא רואה את הטוב שבו – החיסרון הוא בי שאני לא יודע ולא רואה את פנימיות לבו וכוונתו. אבל אני יודע ומאמין שה’ אוהב כל יהודי, והוא רואה בו ערך אינסופי, יהלום נדיר. ולכן גם אני חייב להאמין שיש בו ערך אינסופי, ולאהוב אותו מצד הערך האינסופי שלו, ואני גם צריך לחפש בכל כוחי למצוא את הטוב שבו, את האור שלו.

ועל פי זה מובנת המצווה “בצדק תשפוט עמיתך”, שנצטווינו לדון כל יהודי לכף זכות, וזה היסוד של התורה “אזמרה” של רבי נחמן שבה ציווה לחפש ולמצוא בכל יהודי וגם בעצמו – נקודות טובות!

וכך אומר רבינו: “צריכין להשתדל לחפש ולבקש אחר כל צד זכות ודבר טוב שאפשר למצא בישראל, ולדון את הכל לכף זכות, כי הם בחינת כתר להשם יתברך”, ובתורה רפ”ב כותב: “צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור – צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות – על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה”.

ובהמשך שם כותב: “וכן צריך האדם למצא גם בעצמו” (גם אם הוא חושב על עצמו שהוא רשע גמור).

וזו דרכו של ה’ יתברך, אומר רבי נחמן: “דרך השם יתברך – להביט על הטובות שעושין, ואף שנמצא בהם גם כן מה שאינו טוב – אינו מסתכל על זה, כמו שכתוב: ‘לא הביט אוון ביעקב’. מכל שכן שהאדם אסור לו להביט על חברו לרעה, למצא בו דוקא מה שאינו טוב ולחפש למצא פגמים בעבודת חברו, רק אדרבא, מחויב להביט רק על הטוב”.

נמצא, שהידיעה הברורה שה’ יתברך אוהב אותי, היא לא רק היסוד לכל האמונה, והיא לא רק היסוד לבריאות הנפש, לבטחון עצמי ולאמונה בעצמך, אלא האמונה שה’ יתברך אוהב אותי היא גם היסוד לאהבת ישראל אמתית. ה’ יזכנו!