בשדי יער- בגן התפילה וההתבודדות: חלק ז’: השביל שלך
ההתבודדות, היא תפילה היוצאת מלבו של האדם, ואינה כתובה בשום ספר, ואין לה מסלול קבוע, כי בכל יום האדם אומר אותה מחדש לפי מה שעובר עליו, אם כן, אותם מקטרגים המצפים ואורבים על תפילתו של איש הישראלי, לחבל ולקלקל את תפילתו, אינם יודעים היכן לארוב, כי מי יודע מה יאמר ועל מה יתפלל וכו', ואיך יתפלל וכו'.
וזה גם מה שרבנו כותב בספורי מעשיות, מעשה א’:
וראה שביל אחד מן הצד, והיה מיישב עצמו: באשר שאני הולך כל-כך זמן רב במדבר ואיני יכול למצאה, אלך בשביל הזה, אולי אבוא למקום ישוב…
אחרי שנים רבות של בקשה אחר בת המלך שנאבדה – רואה השני למלכות שביל צדדי ומחליט לפנות מן הדרך הכבושה, וללכת באותו שביל צדדי. זה מרמז על כך שהתגלתה לו הדרך של התפילה האישית, או במלים אחרות – ההתבודדות.
כי ”שביל” הוא תמיד דרך צרה שהולכים בה לבד, ומכאן שהתגלתה לו הדרך של התפילה האישית שהיא בחינת שביל.
כי באמת, אף על פי שיש תפילות כתובות וידועות – במדורים, בספר תהלים, בלקוטי תפילות ועוד – שכולן חשובות ומועילות, אבל בלי התפילה האישית אי אפשר בשום אופן למצוא את בת המלך, שהיא האמונה.
וזה פרוש מה שהשני למלכות אמר לעצמו: באשר שאני הולך זמן רב ואיני יכול למצאה – שראה בברור שעד עכשיו הלך בדרכים הכבושות לרבים, שהן התפילות ששייכות לכלל ישראל, שהנוסח שלהן קבוע ושווה אצל כלם. והלך בהן זמן רב, שפרושו שהרבה להתפלל אותן, ובכל זאת הוא לא הצליח למצוא את בת המלך, לכן כשראה שביל מהצד, שפרושו דרך ליחיד, יישב עצמו: אלך בשביל הזה! אולי אבוא למקום ישוב! ובאמת כשהלך בשביל הזה הוא מצא את בת המלך.
השני למלכות הבין שהוא צריך לחבר את התפילה האישית שלו, שמותאמת במדויק למצב שלו בכל רגע ורגע, שכוללת שבח, הודאה, חשבון נפש, בקשה, ישוב הדעת וכיוצא בזה – הכל לפי המצב שבו הוא נתון באותו הזמן. תפילה שעל כרכך היא לא יכולה להיות כתובה בשום מקום, כי היא משתנה לפי המקום ולפי הזמן ולפי הניסיון ולפי העניין שעובר על כל אחד ואחד בגוף ובנפש, והוא הבין שרק אם ילך בדרך של התפילה האישית הוא יוכל לבוא למקום ישוב – למקום של ישוב הדעת, לנקודה שלו, לתקון שלו.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור