יש לי שיעורי בית – פרק ז’

כבר הזכרנו, שכאשר נבין מדוע שעורי הבית חשובים לנו ולילד, נוכל להיות שותפים פעילים בהכנתם, נעזור ברצון והכי חשוב נשמח בהם ונפיק מהם תועלת. בשבועות הקודמים התמקדנו ב5- מטרות

1.להפוך את הילד מתלמיד-ללומד עצמאי.

2.להעסיק אותו ולמנוע ממנו בטלה.

 3.להרגילו ללמוד גם בבית.

 4.לחנכו לערך לימוד תורה.

 5.לחנכו לאחריות  .

השבוע, נלמד בע”ה על יעילות שעורי הבית, כשיש לילד “סדר יום”.

חוסר סדר, עולה ביוקר

. “אמא! איזה כיף, יש לי היום מלא שיעורים   !”…

תגידו! יצא לכם פעם לשמוע מהילד שלכם משפט כזה? בוודאי שלא! אתם יודעים למה? כי מעטים מאוד הילדים, שמכינים בחשק ובשמחה את שעורי הבית, שהרי הילד מטבעו מעדיף משחק על לימוד      .

כאשר אנחנו קוראים לילד להכין שיעורים, הילד מרגיש ששעורי הבית “גוזלים” ממנו את זמן המשחקים. לכן אין סיבה מוצדקת, שהילד ירצה להכין שיעורים.

במיוחד מתעצמת ההתנגדות, בבתים בהם אין זמן קבוע להכנה וההורים צריכים “לשלוף” את הילד מהמחשב או מהמשחק, לעצור אותו מקריאת ספר בדיוק באמצע המתח או לקרא לו שעה מהחלון כדי שיעלה ממשחק הכדורגל במגרש השכונתי  .

שליפה זו באמצע משחק או עיסוק אחר, היא מקור לוויכוחים, למריבות ולעימות יום יומי עם הילד. העימות אינו רק בשל הכנת השיעורים, אלא הוא בעיקר- בגלל גזילת העיסוק הקודם.

בעקבות העימות המתמשך, להורים כבר אין כוח לריב והם אינם מוכנים להשתגע, בשביל המחויבות של הילד ונותנים לו “להסתדר” לבד עם השיעורים ועם המחנך   .

בקיצור- גם מתווכחים ורבים עם הילד וגם השיעורים בסופו של יום, לא מוכנים. אם נחפש “אשמים” באי הכנת השיעורים של הילד, נמצא שהבעיה משותפת גם להורים וגם לילד  .

אמנם הילד חייב להפנים שיש לו מחויבות להכנתם, אך מאחר ואנו ההורים צריכים לקבוע את החוקים בבית ואנחנו צריכים לחנך את הילד ולא הוא אותנו, העול בהכנת השיעורים נופל בסוף גם עלינו.

ההבדל בין עידן לדני

אני זוכר בילדותי, בבניין הדירות בו גרנו, היו לי 2 שכנים-חברים, עידן ודני. כל ערב, בערך מהשעה ,6 אמא של דני הייתה צועקת לו מהחלון “ד נ י ת ע ל ה…” בהתחלה היינו בטוחים שהמשחק ייהרס לנו כי הוא צריך לעלות, אך דני כלל לא התייחס לצעקות של אמא שלו. “בואו נמשיך! הוא אמר לכולם- יש לי לפחות עוד חצי שעה” כעבור 4 דקות שוב נשמעה הצעקה מהחלון “ד נ י ת ע ל ה” אבל דני כאילו לא שומע. וכך זה נמשך כמחצית השעה. רק אחרי 3 קריאות מהחלון של “דני אם לא תעלה מיד, א נ י י ו ר ד ת!” דני היה עולה הביתה. אצל עידן, זה היה בדיוק הפוך. בשעה רבע לשבע כמו שעון, אבא של עידן היה מוציא את הראש מהחלון של הסלון והיה קורא לו פעם אחת: “עידן! רבע לשבע” ועידן היה עוזב הכל, מזנק ועולה לבית.

כשהייתי קטן לא הבנתי איך אבא של עידן “לוחץ על הכפתור” והבן שלו עולה לבית ואפילו יהיה זה באמצע המשחק. אבל כששיחקתי אצלו בבית שמתי לב, שגם כשלא ירדנו למטה, אביו היה ניגש לחדר המשחקים בשעה הקבועה ומזכיר לו: “עידן! רבע לשבע” ועידן היה אומר לי: “טוב בא נסדר, כי נגמר הזמן ואני צריך להכין שיעורים”. הבית של עידן היה בית מסודר בית עם כללים ברורים.

אני זוכר שעל הספרייה שלו, היה מודבק דף מקושט שהיה כתוב עליו “סדר-היום של עידן” ושם היו מפורטים כל הפעולות שעליו לעשות כל יום. עידן והוריו עבדו במשך תקופה ארוכה על סדר היום ובשלב מסוים הוא כבר התרגל, עד שזה כבר נהפך אצלו להרגל ברור ללא שום התנגדות.

סדר יום- מונע חיכוך

במובן מסוים שעורי הבית הם טובים ומועילים גם לנו ההורים. שהרי בצורה עקיפה, שעורי הבית מחנכים אותנו ליצור בבית “סדר יום”.

ולמה זה חשוב? כי אם נתבונן נשים לב, שכמעט אצל רוב הילדים שעורי הבית יהיו מוכנים רק כשיתלוו אליהם צעקות, איומים ומריבות. אצל כל אותם ילדים שמוציאים את המיץ עד שהשיעורים ייגמרו, אפשר להציג נתון משותף- “אין להם בבית סדר-יום קבוע”. בכדי להושיב את הילד להכין שיעורים, צריך לריב איתו. לעומת זאת ילד שהרגילו אותו- שיש לו בבית “סדר יום” הוא יודע שבשעה קבועה וידועה מראש, הוא צריך לסיים ולעזוב את כל העיסוקים ולהכין שיעורים. הילד בעצמו תוך כדי האימון על “שמירת הזמנים” שנקבעו בסדר-יום, לומד להפנים את חשיבות הזמן ולמלא את מחויבותו בזמן שנקבע לכך.

כמובן, בכדי להרגיל את הילד להיות “שומר זמנים” זה דורש הכנה ועבודה של ההורים, אך לאחר ההרגל, זה פותר אותנו ממריבות יומיות בהתארגנות של הילדים. אחת הטכניקות המועילות ביותר, ליצור ילדים מחונכים וממושמעים- היא בניית תכנית משותפת, שתעזור לילדים לפתח יותר אחריות. התכנית תכלול לוח-זמנים מפורט של שעות אחר-הצהרים, ובו זמן מוגדר שיוקצה להכנת שעורי-הבית. לוח הזמנים של כל ילד ייתלה במקום מרכזי כמו המטבח ובחדרו של כל ילד    .

תוכנית לבניית סדר יום נכתוב בע”ה בהמשך המאמרים, בהצלחה

הרבנית מרים ארוש במסר מיוחד בחינוך ילדים: