ר’ נתן מברסלב

רבי נתן מברסלב – מפיץ אורו של רבי נחמן

כילד, ישב רבי נתן בבית הכנסת על ברכי זקנו, רבי יצחק דנציג, בשורת המכובדים שבבית הכנסת, שם ישבו זקני הקהילה, שחיבבוהו והשתעשעו עמו. פעם אחת הלך לעולמו אחד הזקנים. הילד, שלא ראה יותר את אותו זקן, שאל את סבו מדוע הוא נעדר. “הוא נפטר”, ענה לו זקנו.

מה פירוש נפטר?” שאל נתן בתמימות, “נפטר, פירוש: נפטר…” השיב הסב.

אולם הילד לא הסתפק בתשובה זו. עליו לדעת בדיוק מה קרה לאותו זקן, מה עשו לו? והוא שואל את סבו, שמשיב “קברו אותו בקבר וכיסו אותו בעפר”.

מאותו יום, לא חדל הילד להרהר במוזרות הזו. האם זוהי תכלית החיים בעולם? שיקברוך ויכסוך בעפר?

♦ ♦ ♦

מוצאי שבת. בבית המדרש יושבים כמה מתלמידי הרב מברדישטוב בסעודת מלווה מלכה, עוסקים בדברים שברומו של עולם, …

משנגמר הכיבוד שעל השולחן, ביקשו החסידים מרבי נתן שיסור להביא מעט מזונות לקירוב הלבבות. רבי נתן יצא לכיוון בית האופה, למלא בקשתם.

ובדרכו, מר עליו ליבו. מכאוביו הרוחניים מציפים את ליבו, עולים, ממלאים את כל גדותיו. מרוב צערו, שוכח רבי נתן לשם מה יצא.

הוא נכנס לבית כנסת סמוך, ומתחיל לומר תהלים בבכי עצום. לאחר פרק אחד, אפסו כוחותיו. הוא משתטח על הרצפה. אינו יכול להרגע. בדרך בה הוא הולך, לעמוד ללא להתקדם, ללא התעלות, הוא אינו יכול! חייו אינם חיים! הוא בוכה, ושמים וארץ בוכים יחד איתו.

והוא מתנה צערו לפני הבורא: אצל צדיקי דורו היה, שם נתגלו לפניו עולמות ומלואם, ומתי יזכה לבוא לכך? מה תהיה תכליתו ?

והוא ממשיך לומר פרקי תהלים, ושוב משתטח, מוצף על ידי כאבו, ושוב ממשיך לומר תהלים, עד שהגיע לפרק נ’

בהגיעו לפרק זה, כבר היה שבור לחלוטין, נפל לארץ בבכי ותפילה עד שנרדם

ובשנתו, והנה הוא חולם חלום: סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והוא, רבי נתן, מנסה לעלות בו. מתחיל לעלות – והנה הוא נופל; הוא קם, מתחיל שוב לעלות, והוא שוב נופל. הוא מתאמץ לקום, ומתחיל לעלות שוב, עולה גבוה עוד יותר, ונופל שוב. וכל נפילה, משלבים גבוהים יותר, כואבת יותר

במאמצים עצומים הוא מצליח לקום שוב, עולה ועולה, מגיע כמעט לקצה הסולם – ונופל לתהום

עיניו חושכות. כל גופו כואב כבר, ואין בו אפילו הכוח לזוז

והנה, לפתע צץ לפניו צדיק ופניו כפני מלאך אלקים; ואור פניו כאור החמה והוא אומר לו: ” טפס שוב, אולם החזק היטב”

ורבי נתן מנמירוב ניעור משנתו, ופני הצדיק חקוקים בליבו !

הוא נזכר לשם מה יצא, רץ אל האופה, קונה מיני מזונות, שב אל החבורה ומתרץ את איחורו הגדול בתירוץ כלשהו וממשיך לשבת איתם בהתוועדותם.

לאחר תקופת זמן לא קצרה אצל הצדיק מברדיטשוב, כאשר חש מלא וגדוש בתורת החסידות, שב רבי נתן לבית אביו, בשנת תקס”א. ובנתיים, בשנת תקס”ב, נכנס רבינו לגור בברסלב, הסמוכה מאוד לנמירוב, מקום מגורי רבי נתן.

רבי נתן מנמירוב וחבירו רבי נפתלי, ששומעים על רבי חדש שהשתקע בעיירה הסמוכה, ושומעים כי הוא אינו מדבר כלל מגשמיות, כי אם מרוחניות בלבד, חושבים בליבם “הלא זאת אנו מחפשים!” ומחליטים לנסוע אליו.

ביום ראשון של סליחות, יצאו רבי נתן ורבי נפתלי בדרכם לרבינו.

המאור הגדול והמאור הקטן עומדים טרם פגישתם הראשונה, שעומדת לשנות את העולם לנצח…

הם נכנסים לרבינו, נותנים לו יד לשלום, ורבינו פותח פיו ואומר “מזה זמן רב אנו מכירים, אלא שעד עתה לא נפגשנו…”, ורבי נתן נזכר לפתע באברך שראה בחלומו, האברך שהחזיקו מליפול, שיעצו איך לעלות, והנה הוא לפניו! הנה האברך!

בברסלב בוערת אש… הבער אותה  בליבי

בשבת הראשונה להתקרבותם, והם סמוכים לשולחנו של רבינו, ונפשו של רבי נתן יוצאת מרוב כמיהה. משתמה הסעודה, לאחר חצות ליל, הוא אינו מצליח לישון. הוא יוצא אל היערות הסמוכים לברסלב, ושם, על גדות נהר בוג, הוא זועק לבוראו בלב עולה על גדותיו רבונו של עולם! בברסלב בוערת אש! הבער נא אש זו בליבי.

 לאחר שבת שבו רבי נתן ורבי נפתלי לביתם, ולקראת ראש השנה שבו לברסלב, לעשות את ימי ראש השנה במחיצת רבינו

מאז והלאה, החל רבינו להכשיר את רבי נתן לתפקידו הגדול, להעביר את מסורתו ודרכו הלאה, אל הדורות הבאים ולכתוב את ספרי רבנו כעט ביד הסופר ובזכותו נשאר מרבי נחמן זכר ואם לא רבי נתן לא היה נשאר מרבנו דף אחד.