יש לי שיעורי בית- פרק י’
ילד מתלונן על מורה או שתוך כדי העבודה במחברת הוא נזכר בעוולה או בהצקה של המורה או של ילד כלפיו שהיו בזמן שלמד בכיתה, חשוב מאוד להתייחס לתלונה ולנושא השיחה עם הילד כעניין חשוב ביותר.
בשבוע שעבר, דיברנו על זמן הכנת שיעורי הבית עם הילד, כזמן שמתאים ליצירת קשר ומאפשר לילד להביע את מחשבותיו, לבטיו, תסכוליו או סתם לשתף אותנו בחייו האישיים. פעמים ואין לילד זמן פרטי לשוחח איתנו ההורים, וזמן הכנת השיעורים הוא זמן מצויין.
עלינו לשים לב שגם אם הילד מעביר מסר של חוצפה, כמו תלונה על כמות שיעורי הבית או על כמות שאלות חזרה למבחן וכדו’ עלינו להניח לרגע את העיסוק ב”איך אנחנו מגיבים על דברי הילד כלפי המורה” ולהתרכז בעצם העובדה שאם הילד בחר לספר/להתלונן בפנינו על המורה, זה טוב מאוד .
תקשורת בטוחה ולמה אני חושב כך? בואו ננסה להניח בצד את המחשבה שאולי הילד מגלה סימני מרד, חוצפה או כפיות טובה כלפי המורה ונחשוב מזווית שונה.
ילד שמרגיש פתוח ובטוח לספר להוריו על דברים שמציקים לו או על עוולות שנעשו כלפיו, זה מלמד על “תקשורת טובה” בין ההורים לילד.
עלינו לדעת שאחד הגורמים העיקריים לבעיות רגשיות/נפשיות/חברתיות אצל ילדים, הוא “חוסר תקשורת”. לכן זמן הכנת השיעורים ואפילו עצם השיחה על השיעורים הם הזדמנות נפלאה ליצירת קשר חיובי של הילד עם ההורים. כמובן שעל ההורים להוביל את הקשר ואת התקשורת הזו.
לכן יש לתת את הדעת והלב שכאשר ילד מתלונן על מורה או שתוך כדי העבודה במחברת הוא נזכר בעוולה או בהצקה של המורה או של ילד כלפיו שהיו בזמן שלמד בכיתה, חשוב מאוד להתייחס לתלונה ולנושא השיחה עם הילד כעניין חשוב ביותר.
ילדים מדברים בקודים עלינו לדעת דבר חשוב נוסף: ילדים רבים, מתקשים לבטא את רגשותיהם במילים. בד”כ ילדים מדברים ב”קודים”. פעמים והקודים האלו נשמעים כתלונות ואפילו כחוצפה. עלינו לדעת שכאשר הילד מספר לנו על מה שקרה לו, זה לא בגלל שמשעמם לו.
לילד יש צורך נפשי ודחף גדול לספר להוריו, כדי שישתתפו איתו בכל מה שעובר עליו. ולכן עלינו לחשוב טוב מה עונים לילד ולא לדחות אותו ח”ו מחוסר זמן או עניין בסיפוריו. עלינו “לקרוא בין השורות” מה הילד בעצם רוצה לשמוע מאיתנו כאשר הוא מספר לנו ולכן עלינו לענות לילד ברגשות ובשבוע שעבר כתAבנו דוגמאות לכך .
שיעורי בית הם לא עונש קטע זה נכתב לכבוד המורה: מורה יקר, בין המטרות של שעורי הבית כפי שהבאנו במאמרים הקודמים, לא זכור לי שישנה מטרה כזו- להשניא את הלימודים, את המורה, את מערכת החינוך, ובוודאי שלא ללמד את הילדים לרמות או לשקר.
ולכן במאמר מוסגר, עלינו המורים לדעת: שעומס שיעורים, מטלות ועבודות חקר וחיפוש, גורמים לילד לשנוא את הלימוד. פעמים רבות עומס שעורי בית גורמים לילד לרמות את ההורים ולספר להם שלא ניתנו שיעורים. עומס שעורי בית גורמים לילד לרמות את המורה, להמציא שקרים ולספר לו סיפורי סבתא, מדוע הוא לא יכל להכין שיעורים.
הילד סיים את הלימודים בשעה שלוש אחה”צ. הוא יודע שיש לו להכין 15 שאלות בתורה ועוד 2 עמודים בחשבון. ותוך כדי החיטוט בתיק, הוא נזכר שבמערכת של מחר, יש היסטוריה והוא צריך גם להשלים את העבודה של פרק יב’ שהוא לא עשה.
מה נראה לכם, זה קל??? ומה יעשה הבן ולא יחטא?! שעורי בית אמורים לענות על המטרות שהבאנו בפרקים הקודמים אבל בהחלט לא נועדו “להשלמת חומר בבית” או כעונש על התנהגות שלילית בכיתה וכדו’ חינוך לקבלת עול הזכרנו, שכאשר הילד נתקל בקושי או בעוול שנעשה לו מצד המורה עלינו להבין את הילד.
אך בפירוש לא נאפשר לו לזלזל במערכת הלימודית או בכל הקשור בכבוד המורה. עלינו לדעת! שאחד היסודות החשובים ביותר, שעלינו לחנך עליהם תמיד הוא “קבלת עול”.
בכדי שהילד יגדל בע”ה כיהודי כשר עליו ללמוד לקבל עול. אני לא אומר שיהיה “שפוט” או כל מונח מבזה אחר. אך בפירוש, עליו לדעת ולהכיר את מעמדו. אתה תלמיד ויש מי שמדריך ומנהיג אותך.
בהחלט נבין את תסכולו כאשר יש לו עומס של שיעורי בית, ננחם אותו ונשתתף עם כאבו ותרעומתו, אך לא נסבול זלזול וחוצפה כלפי המורה והחלטותיו .
הנביא הגדיר את הילד במונח “וְעַיִרּ פרֶא אָדָם יִוָלֵד” וכמו העיר הזה שאינו רוצה לשאת בעול, כך גם האדם. גם הבהמה אינה רוצה לשאת משאות ולעבוד עבודה קשה, אך אין לה ברירה, כי כך האדון שלה קבע לה.
חכמינו לימדו אותנו שסיבת נשיאת העול אצל הבהמה- היא רצון הבעלים. אפשר לומר שהחינוך הראשוני שעלינו לחנך את הילדים זה “שיש רצון לבעלים” ועליך מוטל לשאת בעול.
בהחלט קשה לך וזה לא צודק לתת הרבה שיעורים. אבל אין לך ברירה ואתה חייב לעשותם, כי כך המורה החליט.
קבלת עול, פירושה- לחנך את עצמנו ואת ילדינו לקבל את המרות של מי שנמצא מעלינו. ולכן אנחנו מבינים את הילד, משתתפים ב”צרתו” ומנחמים אותו- אנחנו בצד שלו.
אבל ביחד עם זאת קבלת עול, דרך ארץ וכבוד למורה ולהחלטותיו. אנחנו נבצע את כל מה שיוטל עלינו כי זה רצון ה’.
יש לנו בעיה עם החלטת המורה, אנחנו נפנה אליו בדרך ארץ ונברר. וכמובן לא נשכח שכדי להצליח בעבודת החינוך, דרושה תפילה משותפת של ההורים ושל הילד.
כך בתפילה ורצון אמיתי לעזור לילד לגדול כיהודי כשר, בע”ה נצליח.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור