יש לי שיעורי בית- פרק יא

מוישי, הוא תלמיד בכיתה ד’. הוא לומד די טוב וציוניו על גבול השמונים. מוישי לכאורה תלמיד רגיל, אך הבעיה היא שכמעט באופן קבוע הוא לא לומד למבחנים ואינו מכין שיעורי בית. מכמות התירוצים שהוא ממציא ומספר למורה מידי יום, אפשר היה לחבר ספר, ושמו: “התירוצים המקצועיים להתחמקות משעורי בית”.

בירור, מעקב ובדיקה לעומק

המורה של מוישי, בטוח שיש לו יכולות, אך אינו משקיע מספיק. הוא עשה איתו שיחות ומבצעי-עידוד שונים כדי לתת לו מוטיבציה להכין שיעורים, אך ללא הועיל. מאחר והמורה לא מצא פתרון לבעיה בדרכים המקובלות, הוא היה מוכרח לשוחח שוב עם ההורים של מוישי ו”לחטט” קצת על הנעשה איתו בבית. הוא ישב איתם לשיחה וברר לעומק: “מה יכולה להיות הסיבה, שבגללה מוישי מנסה להתחמק מהכנת השיעורים”. לאחר מעקב ובדיקה על התנהלותו של מוישי בבית, הגיעו ההורים והמורה למסקנה, שהבעיה היא- חוסר ארגון בבית וסדר יום לקוי.

מה הבעיה של מוישי

בזמן שמוישי צריך להכין שיעורים, הוא מתקשה להתנתק מהמשחק, לטובת הכנת השיעורים. זה נבע מזה, ש”אין למוישי בבית סדר יום קבוע”, כאשר מוישי מגיע הביתה לאחר הלימודים, אימו ממתינה לו בבית עם אחיו הקטנים. אביו נמצא בעבודה ומגיע רק בערב. לכאורה, כמו כל בית רגיל.

העניין הוא, שמאחר ואמו של מוישי מאוד עסוקה עם הקטנים, אין לה זמן “להתעסק” גם איתו וכך הוא בד”כ עושה מה שהוא רוצה ושום דבר אצלו לא תלוי בזמן. הוא אוכל מתי שהוא רעב, ומשחק היכן שרוצה. בקיצור-בבית של מוישי “אין סדר וחוקים”.

בשעות הערב, כשהוא כבר כל כולו נמצא שקוע במשחק בחדרו, למטה במגרש הכדורגל, אצל החבר מהכיתה או אצל השכן החדש, פתאום נזכרת אימא לקרוא למוישי ולשאול אותו אם כבר הכין שיעורים .

אך מוישי כמובן שקוע במשחק ובקושי שומע אותה ובוודאי שלא יכול להפסיק את המשחק באמצע ולבוא להכין שיעורים. אז מה הוא עושה? לרוב הוא משקר ומספר שאין לו בכלל שיעורים, או שכבר עשה אותם בכיתה, או שהמורה אמר שזו עבודת רשות ואם הוא בטעות מודה שיש לו, אז הוא מבטיח לקום מוקדם ולהכין בבוקר או עם חבר בהסעה או בהפסקה לפני השיעור, בקיצור: תירוצים.

אל תאמר… שמא לא תפנה

אם חשבנו שמוישי הוא בן יחיד, בא סקר של משרד החינוך ומציג עובדה מעניינת: “לכשישים אחוז מכלל התלמידים, אין סדר יום”.

הורים יקרים! עלינו לדעת, שילד ללא “סדר יום” מתקשה מאוד להכין שיעורים ולא בגלל שהוא לא רוצה או לא יכול, אלא בגלל שהוא דוחה אותם משעה לשעה עד שמגיע הלילה ואז הוא באמת אנוס ולא יכול להכינם.

כך יום רודף יום והוא מתרגל לא להכין שיעורים, לרמות, לשקר או להכינם בדרך הקשה- כמו על הכסא בהסעה או להעתיק בהפסקה בלחץ ולחצאין.

סדר יום עוזר לנו ולילד להתארגן מתוך שלווה ומנוחה ולהפסיק להתעסק ברדיפה עצמית ובמשעמם לי. “

בתקנון העצלנים” יש משפט שאומר כך: “אל תדחה דבר למחר, אם תוכל לדחותו למחרתיים”. לעומת זאת חכמינו לימדוּ אותנו כלל יסודי: “וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָנֶהּ אֶשְׁנֶה, שֶׁמּא לֹא תִפָנֶה” כי אדם שרגיל לדחות את מטלותיו, לעולם לא יעשה אותם.

רבינו רבי נחמן מברסלב, כותב שיכול להיות שאדם יעביר שבעים שנות חיים בלי רגע אחד של יישוב הדעת, או כפי שבעל ה”מסילת ישרים” כותב “כסוס שוטף במלחמה” כל היום ברדיפה ומרוצה ללא רגע אחד של מנוחה ויישוב דעת.

אל תדון את ילדך, עד שתגיע למקומו !

פעמים רבות אנחנו באים בתלונה לילד ובעצם זוהי הבעיה שלנו ולא שלו. לדוגמא: אנחנו מתלוננים שהילד לא מכין שיעורים ולכאורה אנו טוענים שזו “בעיה שלו”.

אבל נחשוב לרגע! תענו לי אתם הורים יקרים: “אתם באמצע שיחת טלפון חשובה, מתחת למכונת הכביסה באמצע תיקון נזילה, באמצע קיפול הכבסים, באמצע האיפור לחתונה של השכנה, או מאה התעסקויות חשובות אחרות, ובן הזוג שלכם קורא לכם, להוריד את פח האשפה, מה תהיה התגובה שלכם?…

מי שענה שהוא יעזוב מיד הכול וירוץ להוריד את הפח, הוא- או שקרן או מדומיין .

מבין ההורים המנומסים התגובה תהיה- רגע, עוד מעט, אחרי שאסיים את ה,… ועוד הרבה תירוצים מתירוצים שונים. אצל הפחות מנומסים התגובה תהיה- מה אתה לא רואה שאני באמצע שיחה? את לא רואה שאני מתקן את מכונת הכביסה? מה אתה לא רואה שאני מתאפרת וכדו’

ועכשיו נחשוב! אם אנחנו לא מבצעים את המשימה מיד- כי אנחנו עסוקים, איך אנחנו יכולים לדרוש זאת מהילד??? מי קבע ששיחת טלפון, יותר חשובה ממשחק בקליקס או מרכיבה על אופניים???

תכנון וסדר יום

חכמינו הקדושים לימדו אותנו: “סוף מעשה במחשבה תחילה” עלינו לחשוב היטב לפני כל “פקודה” מה הסיכויים שלילד יהיה קל לבצע אותה. ננסה לדרוש מאיתנו את המטלה ונחשוב אם אנחנו היינו מבצעים אותה, ואחר כך נוכל לדרוש אותה מהילד.

זה לא אומר שאסור לנו לחנך את הילד לבצע את רצוננו, או שהילד לא יכין היום שיעורים, כי הוא באמצע המשחק. אדרבה זה אומר- שעלינו לחנך את עצמנו, לדרוש מה שהילד יכול לעשות, ולחנך את הילד בדרכי נועם ועל ידי עידוד מתמיד לעשות את רצוננו.

והכי בריא לילד ולנו זה להתרגל לחיות עם זמנים וסדר יום