למתפלל – קץ גאולה אחר

בפרשתינו (ו-ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵלּ שׁדּי ושְׁמִי ה’ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. מבאר רבינו ה״אור החיים״ הקדוש באחד מהפירושים לפסוק: ״עוד ירצה לומר כי בא הקב״ה להשיב למשה על ששלחו קודם הקץ [שלא נשלמו עדיין הארבע מאות שנה], ואמר לו, כי הגם ששם קץ לחושך לצאת בני ישראל מארץ מצרים, והקץ עדיין לא נשלם, ישּ לך לדעת כי הקץ שעשיתי להאבות הוא בבחינת אֵ לשַׁדָי, ובו שמתי גבול לגלות ואמרתי לו די [רק אחרי ארבע מאות שנה[. אבל יש בחינה אחרת שלא נודעתי להם, פירוש, שלא אמרתי להם הקץ שיהיה באמצעות הרחמים אם יבקשו ויעוררו רחמים, כמו שעשו ישראל שבקשו ממני רחמים ודפקו על דלתי הרחמים קודם הקץ. ולכן הגם שלא שלמו ימי העינוי והצרה, אעפ״כ ריחמתי עליהם במידת הוי״ה, והוא אומרו בתחילה אני ה’, והבן”.

הנה לפי דברי האור החיים מבואר שבאמת בקשת הרחמים של ישראל היא זו שגרמה להם לצאת קודם הקץ שנגזר לאברהם. ]ואמנם יש לומר שזה בצירוף שהקב״ה חישב להם את העינוי שהוסיפו מצרים במקום מספר השנים, אלא שמה שהקב״ה חישב כך במידת רחמיו זהו על ידי התפילות.

וזה מתקשר לדברי הרמב”ן (שמות ב. כג) בפרשה הקודמת על הפסוק “ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים וייאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה”. שם דייקו מדבריו ז”ל שעם ישראל התעכבו סתם 60 שנה מיותרות, וזאת משום שלא השכילו להתפלל לפני כך.

ועכ״פ אנו למדים מזה גודל כוח התפילה, אשר בידה להקדים את הקץ שנגזר לפני מאות שנים ונמסר לאבות הקדושים.

ויותר מזה מבואר, כי באמת לא היה בזה שינוי ממה שנאמר לאבות, כי יש קץ של ההנהגה הרגילה ויש קץ של הנהגה ע״י תפילה, ואלו שני זמנים שמראש הם מחולקים. כי עם תפילה – יש עולם אחר וחשבון אחר.

וכמובן שממוסר גדול זה צריך גם ללמוד לחיי היום יום שלנו, רבי נתן מברסלב היה רגיל לומר: בכל מקום שאני רואה חסרון, אני רואה חסרון בתפלה! או שלא התפללו על זה בכלל, או שהתפללו, אבל מעט. האמרה הזאת של רבי נתן טומנת בחובה את סוד החיים. יש בה את ההסבר לכל דבר, ואת הפתרון לכל דבר, והיא מוליכה את האדם ישירות אל האמת והתכלית.

למעשה, את מה שרבי נתן אמר, אפשר לומר במלים אחרות: בכל מקום שאני רואה חסרון, אני רואה חסרון אמונה. כי אמונה זו תפלה, ובוודאי, כל חיסרון שיש לאדם, הוא תעודת העניות שלו, על חסרון אמונתו. כי אם יש לו אמונה, מדוע הוא מניח לעצמו לחיות עם החיסרון הזה? מדוע הוא לא מתפלל ומבקש מה’ שימלא לו את חסרונו?

לדוגמא: אדם שכבר חדשים או שנים, יש לו באופן קבוע איזה כאב או מיחוש. הכאב הזה למעשה צועק: יש כאן חסרון אמונה! מדוע אינך מתפלל? מדוע אינך מאמין שהקדוש ברוך הוא יעביר לך את הכאב הזה? מה תאמר? שאתה יודע שזה תלוי בתשובה, ולדעתך אתה אינך מסוגל לעשות תשובה? גם כאן נשמעת הצעקה: חסרון אמונה! מדוע אינך מאמין שגם את התעוררות התשובה ה’ יכול לתת לך? מדוע אינך מתפלל על זה בעצמו, שה’ יעזור לך לעשות תשובה? וכן על זו הדרך בכל חסרון וחסרון, החיסרון מראה על דבר אחד: חסרון באמונה.

אנשים שצריכים ישועה בכל מיני עניינים, הולכים ומוציאים סכומי כסף גדולים, על כל עצה שבעולם, ואילו היה להם אמונה, היו מתפללים על חסרונם, וגם הולכים לצדיק, שיודע להתפלל, ומבקשים ממנו שיתפלל עבורם ויושיע אותם בוודאי – ישועה שלמה, ולא כמו אותה ישועה דמיונית, שעליה הם מוציאים כספים ונשארים בסוף עם הבעיה בעינה.