פסח בהר הזיתים
זה התחיל כמו חלום מדהים. ליל הסדר קסום ולמחרת האופוריה נמשכה. בלילה הלכנו לישון עייפים אך מרוצים, אבל צלצול הטלפון בארבע לפנות בוקר שינה הכל. מה נשתנה? הכל!
זה היה מדהים. לילה סדר קסום ולמחרת, יום טוב ראשון, התגלמות החלום והחירות. לא אשכח אותם לעולם. התענוג נראה על הפנים של כולם. זמן איכות וביחד שחווינו בהם, שירים וקריאת ההגדה, המצות והיין…
באותו לילה הלכנו לישון עייפים אך מרוצים ושמחים. הבית היה נקי, הימים המקדימים לפסח שהיו מלאים בעשייה והכנות של הרגע האחרון נארזו לחבילת פסח מרגשת ומעוררת, דברי מוסר והתחזקות וטיולים משפחתיים שעוד חיכו לנו בתפריט של חול המועד.
אבל הטלפון שצלצל בשעה ארבע לפנות בוקר שינה את הכל באחת.
אחרי לא מעט שנים של חולי סבתנו היקרה רחל נפטרה ביום ראשון, תחילתו של היום השני של פסח.
מה נשתנה? הכל. משמחה לסידורי הלוויה. נסיעה בין עירונית בשקט של הבוקר, אבל בפנים סוער. ליל הסדר הנוצץ והמקסים הפך לזיכרון רחוק מאוד, כאילו לא היה. רק סיימנו את הארוחה, דמיינו את עצמנו מכניסים את האוכל והבגדים למשהו שאמור להיראות כמו תיקים בדרך החוצה, בבריחה ובחיפזון שלא היו כמותם ממצרים באמצע הלילה… כמו שההגדה מספרת לנו. אבל באותו בוקר זה היה אמיתי, כל המהירות והאריזה והנסיעה, החיפזון – הכל היה אמיתי, כאן ועכשיו.
הגענו לירושלים כשמסע הלוויה כבר החל. סבתא רחל האהובה ע"ה הובלה ברכב של חברה קדישא למקום מנוחת העולמים שלה בהר הזיתים כשרכב ביטחון מלווה אותו.
מאמרים נוספים בנושא:
כשעמדתי ליד הקברים של בני משפחתנו, אלה שעזבו את העולם הזה לפני כן, הנוף המהמם של ירושלים היפה והשקטה באותם רגעים עצר את נשימתי. מעבר לעמק שמול הר הזיתים, אור נוצץ של הר הבית.
סבתא רחל היקרה עזבה את העולם הזה ביום הראשון של ספירת העומר, היום שמיוחס לספירת חסד שבחסד. חשתי הרגשה של נעימות עד כמה שזה נשמע מוזר לרגע כזה, אבל הידיעה שאחרי ייסורים וסבל ואינסוף ניסיונות מאתגרים בחייה, נשמתה של סבתא רחל עכשיו מתחברת שוב עם בני המשפחה שעזבו לפניה, משוחררת מהגוף המוגבל שבקושי תפקד בתקופה האחרונה. זו הייתה יציאת מצרים הפרטית שלה.
כשבורא עולם החליט שמכסת הסבל בעולם הזה הושלמה, היא נטמנה תוך שעות ספורות מאז נפטרה בבית הקברות היהודי הגדול בעולם – בשלווה, בכבוד, כשהיא מוקפת בבני משפחתה האהובים.
היום, יכול להיות שקבורה כזו תובן כדבר מובן מאליו בעינינו. אבל בתקופות קדומות של עם ישראל, תסריט כזה היה רחוק מאוד מלהתקיים. זה היה החסד הברור, החסד שבחסד, בזמן הפטירה של סבתא רחל.
איזו זכות הייתה לה להיקבר במדרון המשקיף על בית המקדש, המקום בו תתקיים תחיית המתים הראשונה כשמשיח יבוא. ואיזו זכות הייתה לי לבקר את קברי בני המשפחה שנפטרו מלפני הרבה מאוד שנים, אותם לא הכרתי מעולם.
זה היה החסד שבחסד. אחרי מכסת הסבל והייסורים סבתא רחל ע"ה נקברה במקום הכי מיוחד…
ההגעה ממקום רחוק ולעמוד על ההר המיוחד והקדוש הזה בפעם הראשונה בחיי, גרמה לי לחשוב עוד כמה דברים עמוקים ומשמעותיים. אחרי ה-120 שלי, כך הבנתי באותם רגעים, זה המקום בו אני רוצה לנוח את מנוחת העולמים שלי. מקווה, כמובן, שמשיח יגיע לפני כן ואז ההר היבש וחסר החיים הזה יתעורר לחיים באחת.
השבעה הייתה עמוסה. ברגע מסוים הרגשתי שאני צריכה הפסקה, קצת זמן לעצמי. לקחתי ספר קטן של תפילות והלכתי למקום שקט. דפדפתי בין הדפים והגעתי לתפילת נשמת כל חי היפה – תפילת תודה והלל לבורא עולם. ובדיוק אחרי שסיימתי אותה קיבלתי אימייל מקבוצת נשים מיוחדת שהעבירו הודעה לכל החברות בקבוצה – להתפלל את תפילה נשמת כל חי למשך 40 ימים רצוף, כאשר היום הארבעים הוא חג השבועות. והיום הראשון היה… באותו יום שקראתי אותה. החלטתי להצטרף לקריאה והקדשתי את זה לעילוי נשמתה של סבתא רחל בת אסתר ע"ה.
מדהים לדעת איך בורא עולם מדריך ומוביל את כל הדרכים של העולם הזה, ואת הקשר עם אלה שכבר לא נמצאים כאן, אלא בעולם הנשמות. הייתה זו עוד נחמה עבורי, עוד חסד.
והידיעה שמה שאנו רואים בעולם הזה הוא רק חלקיק קטן ביותר של החסדים העצומים של בורא עולם, אותם הוא משפיע עלינו תמיד, גרמה לי להאמין שהחסד האמיתי, החסד שבחסד, יבוא על מקומו, ונבין אותו בזמן ובמקום הנכון.
פסח כשר ושמח.
המאמר לעילוי נשמתה של רחל בת אסתר ת.נ.צ.ב.ה
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור