הרה”ק ר משולם זושא מאניפולי זי”ע- ב’ שבט

איש הא-לוהים אחד המיוחד מגדולי תלמידי רבנו הגדול המגיד ממעזריטש. נולד בשנת תפ”ד לערך לאביו ר’ אליעזר ליפמאן ולאימו מרת מירל (מיריש) ע”ה. בצעירותו נתקרב אל המגיד ממזריטש זי”ע ובו דבק בכל נימי נפשו. בהשפעתו נתקרב גם אחיו הרה”ק ר’ אלימלך זי”ע אל המגיד הקדוש.

בימי ילדותו היה עקשן נורא עד כדי כך שאם לא הייתה מתמלאת משאלתו שהיה מבקש מאימו היה מסוגל לצום כמה ימים עד שנעשה מבוקשו. לימים שמע חסידים המשוחחים ביניהם על שכל מידה רעה הטבועה באדם יש לה שורש בקדושה, אלא שהרע והטומאה נדבקו בה, ודווקא עם מידה זו יוכל להמליך עליו את בוראו והיא גם תסייע לו להתקרב אליו באופן נפלא, תכף כששמע זאת ר’ זושא עשה חשבון נפש בעצמו הרי אני עקשן ונצחן גדול, מה לי להשתמש עם מדה זו בענין רע מוטב שאנצל מדה זו לעבודת ה’ לנצח את יצרי ולהדבק בה’ יתברך. ועל ענין זה של מידת העקשנות דקדושה שהייתה אצל ר’ זושא אמר עליו רבנו הקדוש ר’ נחמן מברסלב זיע”א שהא חידוש גדול וכו’.

ר זושא היה עני מרוד, אמנם מעולם לא נשמעה ממנו שום טרוניא על מצבו, אלא להיפך, תמיד היה שמח ומודה לה’ על כל העובר עליו, וכאדם שמעולם לא היו לא ייסורים. ומסופר על רב מסוים ששלח את תלמידו אל ר’ זושא שילמדו כיצד ניתן לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה, ובהגיעו אל ר’ זושא הפנה אליו את השאלה. אמנם ר’ זושא אמר לאותו תלמיד: מצטער לא אני הוא זה שיכול ללמדך דבר זה כיון שמעולם לא טעמתי טעם של ייסורים!!!

פעם אחת הגיע אל ר’ זושא אדם אחד שהיה חוטא גדול והרה”ק ר’ זושא הכיר בו בפניו מיד את גודל חטאיו, והתחיל להוכיחו ולייסרו עליהם עד שהחוטא נשבר בקרבו ואמר שהוא מוכן לשוב בתשובה שלמה ולהתחיל לעבוד את ה’, אלא שסיגופים ותעניות על החטאים שעבר עד כה אינו מסוגל לקבל על עצמו. אמר לו הרב הקדוש אתה תקבל על עצמך ללכת מעתה בדרך ה’, ואילו את חבילת העברות שלך, מקבל אני על עצמי, להסתגף ולהתענות בעבורן.

וכן הווה, הרה”ק ר’ זושא התחיל לסגף את עצמו בגלגולי שלג וכו’. ובני הבית שהבחינו בדבר וראו כיצד הוא מסגף את עצמו בקור ובשלג עד כדי פיקוח נפש (על עברות שכלל לא עשה) לא הניחו לו בשום פנים ואופן להמשיך בסיגופיו, ועל אף שהפציר בבני ביתו שיניחוהו לנפשו לא הרפו אלו ממנו ומנעו אותו מכך.

לימים הגיע הרה”ק הרה”ק ר’ יחיאל מיכל מזלוטשוב זי”ע לביקור אצל הרבי ר’ זושא ואיך שניכנס לביתו הכיר על פני קדשו של ר’ זושא את רושם החטאים שנשארו בו מאותו חוטא, כיון שלא סיים את הסיגופים שהיה אמור לעשות. ויתמה הרבי ר’ מיכל על זה מאד וישאלהו לפשר הדברים, וסיפר לו הרב דברים כהווייתן שקיבל על עצמו חטאים אלו בכדי להקל מעל אותו חוטא. התפלא רבי מיכל עד מאד על כך והוכיחו באמרו האומנם עד כדי כך למכור את הנשמה בעבור הזולת…?!

מאותם דברים חלשה דעתו של ר’ זושא, שלא די שקיבל על עצמו את המשא הכבד של החטאים, עוד הוא צריך לשמוע תוכחה מר’ מיכל על כך. ומאותה חלישות דעתו נעשה רעש בשמיים עד שפסקו מן השמיים שהרב ר’ מיכל יסתלק מן העולם ח”ו בעבור זה.

הרה”ק ר’ יצחק מדרוהוביטש זי”ע אביו של ר’ מיכל כבר היה אז בעולם העליון וכשנודע לו פסק זה התחיל להרעיש עולמות כדי לבטל את גזר הדין, ואמרו לו שהוא בעצמו ילך אל ר’ זושא ויפייס אותו ואם הוא ימחל על עלבונו אזי יהיה ניתן לשנות את הגזר דין.

ואכן הרב נתגלה אל ר’ זושא, אמנם ר’ זושא לא יכל להסתכל בפניו מחמת אותם עברות שהיו רשומים על מצחו אבל שמע את בקשת הרב מדרוהוביטש שימחל לבנו ואכן ר’ זושא מחמת ענותנותו הסכים למחול לו וגם ביקש עצה מה לעשות בכדי להסיר את רושם החטאים שעליו, והרב מדרוהוביטש אמר לו שיטבול במקווה ומסר לו כוונות מיוחדות שיכוון בטבילה ואז יסור ממנו הרושם הנ”ל וכן הווה שמיד שעשה כדבריו סר ממנו אותו רושם. ואחר מכן נתגלה הרב מדרוהוביטש לבנו והזהירו לבל יהין יותר לגרום חלישות הדעת לר’ זושא כי בשמיים מחשיבים אותו מאד. והוסיף: הפעם הצלתיך אבל מעתה צריך אתה להיזהר ביותר.

הרה”ק ר’ זושא נסתלק לשמי מרומים ביום ב’ שבט שנת תק”ס ומנוחתו כבוד באניפאלי סמוך לרבו הק’ ממעזריטש זי”ע דברי תורתו נדפסו בספרים “מנורת זהב” ,”תורת הרבי ר’ זושא” ועוד. זכותו יגן עלנו אכי”ר.

על ר’ זושא מאניפולי אפשר לכתוב מגילות שלמות של סיפורים והעלונים יכלו והם לא יכלו, לקטנו כאן מעט מזעיר עוצם גדולת רוממותו וזאת רק כדי שאנו הקטנים דור יתום נקח מהם מוסר להחיות בהם נפשנו.

מזעיר עוצם גדולת רוממותו וזאת רק כדי שאנו הקטנים דור יתום נקח מהם מוסר להחיות בהם נפשנו.