לא חכמה להיות חכם

“הסכמה” לבורא עולם?!

לאחר מותם של חברי ליחידה הצבאית התעוררתי לחשוב על משמעות החיים וזכיתי להכיר את בורא העולם. את הבורא הכרתי הרבה לפני שהכרתי את היהדות. הייתי מדבר עם הבורא שעות ארוכות בכל יום, כשהייתי עדיין רחוק לגמרי מקיום המצוות בפועל.

גדלתי בבית יהודי וידעתי שאני יהודי, אך בגיל צעיר מאוד הקשר שלי עם היהדות התנתק ולא הייתה ליהדות שום משמעות מבחינתי. כשהגעתי ללימודים באוניברסיטה ראיתי את עצמי שווה לחלוטין לכל בני העולם.

את חטאי אני מזכיר היום, כדי לחזק נקודה חשובה שהיא היסוד היסודות של היהדות. כשזכיתי בחסדי ה’ להתקרב ליהדות וגם לקיום חלק מהמצוות בפועל, עדיין הייתי שבוי במחשבות ובדעות מוטעות, ובטיפשות גדולה אמרתי לעצמי: מה שאני מבין – אני מקיים; ומה שאני לא מבין – אני לא מקיים…

המזל הגדול שלי היה שהייתי מדבר עם ה’ בכל יום, ומעביר לנגד עיני את המעשים ואת המחשבות שלי… יום אחד במסגרת ההתבודדות, התבוננתי על “תפיסת העולם” שלי, שאני מקיים רק מה שאני מבין. וישבתי וחשבתי:

מה אני בעצם עושה וחושב? אני בעצם חושב שאני יותר חכם מהבורא, וכאשר אני רואה מצווה שנראית בעיני אני “נותן הסכמה” לבורא עולם, ואומר ‘הנה זו מצווה מובנת לי, ולכן זו מצווה טובה’; אבל כאשר אני לא מבין את הבורא, ולכן אני לא מקיים את המצווה, אני בעצם מעדיף את ההיגיון שלי על פני ההיגיון של הבורא, ופוסל למעשה את החכמה האינסופית של הבורא. איזו מחשבה עקומה זו!

מעמד הר סיני פרטי

באותו רגע היכתה בי במלוא עוזה ההכרה שאני עושה צחוק מעצמי. שהרי אם אני מאמין בבורא, שהוא מרומם ונעלה ונישא מכל העולם הזה ובוודאי מההיגיון שלי – הדבר החכם ביותר שאני יכול לעשות הוא קודם כול להקשיב לחכמה של הבורא.

הבנתי שהתפיסה שלי היא דבר המנוגד לחלוטין לאמונה, ובעצם מבטאת ערבוב של זלזול בבורא ויהירות עם טיפשות, כאילו אני כביכול החכם באדם ואני מבין טוב יותר מכל הצדיקים שהיו חכמים וידעו את כל התורה וקיימו אותה בפשטות…

ואז פשוט ישבתי והתביישתי בעצמי. זו הרגשה שזכורה לי היטב, הרגשה של בושה עמוקה. התביישתי במחשבות שלי. ואז החלטתי שזה לא ייתכן להמשיך כך, ואני חייב לשנות את התפיסה שלי במאה ושמונים מעלות וכמובן גם את המעשים.

לא ידעתי אז הרבה, אבל באותו הזמן ה’ כיוון אותי ברחמיו לעשות את הדבר הפשוט והנכון: קניתי לעצמי ספר “קיצור שולחן ערוך” קטן, ונצמדתי אליו. קראתי בו בכל יום; וכל מה שקראתי – יישמתי. את כל ההתנהגות היומיומית שלי עיצבתי לפי חוקי ההלכה שבספר.

זאת הייתה “קבלת התורה” הפרטית שלי.

זה השלב בחיים שלי שבו הפכתי ליהודי שומר מצוות…

בעקבות עם ישראל

לימים, כשהכרתי את תורתו של רבי נחמן מברסלב, הבנתי למפרע שהתהליך שעברתי והמסקנה שאליה הגעתי – זה בדיוק התהליך שעבר על עם ישראל.

במצרים היו עם ישראל משוקעים בארבעים ותשעה שערי טומאה. לא רק ההתנהגות שלהם לא הייתה התנהגות שמתאימה לבני אברהם יצחק ויעקב, אלא גם התפיסות שלהם, היו עקומות לחלוטין, תפיסות של אלילות, עבודה זרה, וינקו מעולם הכישוף של חכמת מצרים – וזאת הייתה הבעיה גדולה ביותר!

קשה מאוד לשנות אנשים במצב הזה.

והשלב הראשון בגאולה היה פשוט להכיר את הבורא. בעשרת המכות, ובעיקר בקריעת ים סוף – עם ישראל ראו את יד ה’ עין בעין והכירו את מציאות הבורא; אבל עדיין, חוץ משתי מצוות חד פעמיות – ברית מילה וקרבן פסח – לא שינו כלום בהתנהגותם, ועדיין היו שבויים בתפיסות עקומות רבות מאוד!

במצב הזה לא היו יכולים לקבל את התורה, שהיא מערכת החוקים המבוססת על חכמת הבורא הנצחית והאינסופית; כי בני ישראל על פי תפיסותיהם וחכמותיהם באותם ימים היו דוחים על הסף את כל החוקים.

החלטה גורלית

אבל הַהֶכֵּרוּת עם הבורא הביאה אותם להחלטה גורלית. ימים ספורים לפני מתן תורה, ה’ יתברך מציע לבני ישראל את התורה, ואומר להם: “אתם ראיתם את מה שעשיתי במצרים, האם אתם רוצים לכרות איתי ברית לקיים את מצוותי ולהיות עמי האהוב לנצח?”

משה מעביר את ההצעה לזקני העם, והם מפנים את השאלה לכל העם. ובאותו רגע בני ישראל, מתוך אינסטינקט קדוש פנימי, מבינים בעומק נפשם דבר בסיסי: אנחנו חייבים לוותר על כל חכמה והבנה קודמת שלנו, ואם יש לנו מעט דעה ובינה בקדקודינו, אנחנו חייבים “לזרוק” את כל ההיגיון האישי, ולקבל את חכמת ה’ בתמימות, בלי חקירה ובלי שאלה.

“ויענו כל העם יחדיו ויאמרו: כל אשר דיבר ה’ נעשה”.

כאן נסגרת ה”עסקה”, ומאז הכול היסטוריה, דורי דורות של עם שמפליא את העולם בתמימותו בעקשנותו ובחכמתו ובגאונותו. אבל הכול היה תלוי ועומד על אותה הבנה, אותו “ויתור” על דרכי המחשבה האישיות, ונכונות מוחלטת להתאים את עצמנו כעם וכיחידים לרצונו ולחכמתנו ולמצוותיו של הבורא – וזה נקרא תמימות.

אין פשרות

וכך כותב רבי נחמן בליקוטי מוהר”ן והבאנו כאן את דבריו המתוקים מילה במילה:

“וישראל בעת קבלת התורה היו להם חכמות גדולות, כי אז היו עובדי עבודה זרה שבימיהם, שהיה טעותם על פי חכמות וחקירות גדולות כידוע. ולולי שהיו ישראל משליכין מעצמן החכמות – לא היו מקבלים התורה, כי היו יכולים לכפר בכול, חס ושלום, ולא היה מועיל להם כל מה שעשה משה רבנו עמהם. ואפילו כל האותות והמופתים הנוראים שעשה לעיניהם – לא היה מועיל להם, כי גם עתה נמצאים אפיקורסים הכופרים על ידי שטות וטעות חכמתם; אך ישראל עם קדוש ראו האמת, והשליכו החכמות, והאמינו בה’ ובמשה עבדו, ועל ידי זה קיבלו התורה”.

הלשון של רבינו היא כל כך חד משמעית, כי בדבר הזה אין מקום לפשרות, ל”חצי חצי”. כשאתה הולך לרופא – אתה לא מנסה להבין בחמש דקות את מה שהוא למד בעשר שנים; אתה פשוט מבין שיש כאן מישהו חכם ממך ואתה עושה מה שהוא אומר.

התם הוא החכם

והמסר הפשוט הוא, שהיסוד שהכול תלוי בו הוא להיות תמים! תמים תהיה עם ה’ אלוקיך. עם ישראל לדורותיו התברך בגאוני עולם שידעו לשער כמה טיפות יש בים, וראו מסוף העולם ועד סופו, והכירו וידעו את כל סודות העולם והבריאה בעליונים ובתחתונים ואת כל סודות נפש האדם ותיקונו.

וכל אותן דמויות מופת קיימו וקיבלו את התורה בתמימות. ואדרבא, כל חכמתם האדירה נבעה מכך שהם השליכו כל חכמה ושכל אישיים וקיבלו את חכמת הבורא האינסופית.

וגם בדור שלנו רואים את עם ישראל הצדיקים, בחושים החדים והעמוקים שלהם, שלא זו בלבד שהם צמאים לאמונה ולאהבת הבורא – אלא הם מרגישים צורך להתחבר לתורה באופן מעשי, לקיים מצוות, ציצית ותפילין, שבת וכשרות וטהרת משפחה. וגם אם הם לא יודעים להסביר למה, הם לא צריכים להסביר, הם מכירים את הבורא ומכירים בכך שמה שהוא יתברך גזר בחכמתו זה בוודאי הטוב ביותר והדבר החכם ביותר.

אין לך טיפש גדול מהחכם בעיניו. אפילו אדם שלא מתייעץ עם אנשים חכמים ממנו הוא טיפש גדול – קל וחומר מי שמחליט בשכלו המצומצם לבטל את חכמת הבורא. ואין לך חכמה גדולה מאשר לקבל את החכמה ממקור החכמה, וזו בדיוק נקודת התמימות שהיא קבלת התורה אז וגם היום.

ובזכות אבותינו התמימים,

נכרות מחדש ברית אמונים,

עם אלוקי הארץ והמרומים,

ונחדש ימינו כימים קדמונים,

כי לא ימנע טוב להולכים בתמים,

וניגאל במהרה גאולת עולמים.