בשדי יער-בגן התפילה וההתבודדות חלק יד: על התורה ועל העבודה

ואל יטעה הקורא לחשב, שמעתה הוא יכול להזניח את למוד התורה בשביל התפילה. חס ושלום. כי בודאי מכרחים ללמד הרבה תורה, ולעסק בה יומם ולילה ולהגות בה ולעין בה – בזה אין שום ספק. ואדרבה, התורה והתפילה הן קשורות זה בזה בקשר חזק ואמיץ, כמובא בלקוטי מוהר”ן, בתורה ב’, וזו לשונו בקצור לקוטי מוהר”ן: “תורה ותפילה הם מחזקין זה את זה ומאירין זה לזה. על כן צריכין לעסק בשניהם דיקא וכל התורה שאדם לומד לשמר ולעשות, כל האותיות הם ניצוצי נשמות והם נתלבשין בתוך התפילה ונתחדשים שם בבחינת עבור ועל־ידי־זה נשלם גם אור התפלה ביותר”.

משיחה זו עולה, שתפילה בלי תורה היא חלשה מאד וריקה מתכן, לכן בודאי צריכים ללמד תורה. אבל מצד שני מכרחים לדעת, שבלי להתפלל על התורה, זה בודאי בלתי אפשרי. ומי לנו גדול מרבי עקיבא, ששפך נהרות של דמעות לזכות לתורה ולתשובה, שפרושו שהוא הרבה להתבודד. וכי היכן שפך את כל נהרות הדמעות הללו, אם לא בהתבודדותו? ומי לנו גדול מהבן איש חי”, שידוע שהיה עושה הרבה התבודדות. ומה נאמר על ה”חפץ חיים” שמספר עליו שנהג לעשות שעתים התבודדות בכל יום באפן קבוע וזה מלבד מה שהרבה בתחנות ובקשות בכל מיני עתות של צרה לכלל או לפרט. ודוד המלך, שידע את כל התורה כלה, כמה התבודדות הוא עשה כמה תפילות הוא התפלל, כמה דמעות הוא שפך. כמה בקש מה שיקרב אותו. וכך כל הצדיקים – כולם הרבו מאד בהתבודדות.

ואם אותם צדיקים שהיו דבוקים בה’ ובתורתו, הרבו כל כך להתבודד ולהתחנן לה’ שיקרב אותם, קל וחמר למי שהוא רחוק מה’ ומתורתו הקדושה, כמה צריך שיבקש מה’ שיקרב אותו לתורה, ויזכה אותו לעסק בתורה, ללמד וללמד, לשמר לעשות ולדעת את התורה וכו’ וכו’, וכמה הוא צריך להתחנן ולבקש מה’ שיקרב אותו אליו יתברך. כל מי שיודע בנפשו, שהוא לא דבוק בתורה מיום הולדו, והוא כבר חטא ופשע ועבר על כל התורה כלה רבבות פעמים, ולא רק עבר, אלא ממשיך לעבר בכל יום ויום על התורה, ונכשל בעוונות חמורים מאד, ומוסיף חטא על פשע, כמה צריך הוא להתחנן ולבקש מהבורא שיתן לו כח להתגבר על היצר הרע שלו, ויוציא אותו מכל הרע שלו, ומכל המדות הרעות ומכל התאוות הרעות, ויקרב אותו אליו, ויזכה לעשות תשובה שלמה באמת – כמה תפלות צריכים על זה. לכן נחזר

על המלים הללו: אדם צריך לדעת שהגאלה שלו היא התפילה!