כאן בונים: לב!

כולם אומרים ש”העיקר הוא הלב”. האמנם? כן ולא .

זה ברור שאין משמעות למעשים בלי לב ובמובן הזה הלב הוא העיקר. אבל זה בוודאי לא הכול. הלב צריך להתבטא במעשים. בסופו של דבר, בעולם הזה שהוא עולם העשייה הכול נמדד במעשים “והכול לפי רוב המעשה”. ובנוסף הלב מפעיל את כל הגוף, את כל העשייה, ואם אין עשייה ולא רואים פעולות – זה אומר שיש בעיה בלב.

הפרשה שלנו מתחילה בהרבה מאוד לב, אבל ממשיכה בהרבה הרבה מאוד עשייה מפורטת לפרטי הפרטים .

הנדבה למשכן היא גילוי של הלב הענק של עם ישראל: “מאת כל איש אשר ידבנו לבו”. עבור מה? עבור “ושכנתי בתוכם” – בשביל לשכון בתוך הלבבות של עם ישראל, משכן הלב, כמו שמסביר האלשיך הקדוש.

זאת אומרת המשכן מתחיל מהלב ונגמר בלב, יוצא מהלב וחוזר אל הלב; ובכל זאת החלק המרכזי שבפרשה הוא דווקא החלק המעשי. פרשיות המשכן הן הפרשיות הכי מפורטות בתורה. פרטי פרטים בנוגע לכל חלק מחלקי המשכן, מידות, חומרים, מלאכה עדינה ומורכבת, אומנות נדירה – שכולה לב: “כל חכם לב בעושי המלאכה”.

יוצא שלב מתבטא במעשים, ולא סתם במעשים, אלא במעשים מפורטים. וכן הדרך להגיע ללב, הדרך להגיע לכך שה’ ישכון בתוך המשכן היא דווקא העשייה ודווקא ההתעסקות והדיוק בפרטים – דווקא זה מביא את השכינה לשכון במשכן הלב .

וזו תשובה לכל אלה שאומרים “אני מאמין בלב”. מי שיש לו לב – זה בוודאי מביא אותו לעשייה. ורואים את זה בדור שלנו, שעם ישראל מתעורר לאמונה ולאהבת ה’ ומיד מחפש מצוות מעשיות: ציציות, תפילין, שבת, הפרשת חלה; כי מי שבאמת יש לו לב, מי שבאמת אוהב ורוצה ומאמין – הלב דוחף אותו לעשות משהו, לעשות הרבה עבור מי שהוא אוהב ועבור מה שהוא מאמין בו.

וזה נכון גם להיפך: מי שעושה – המעשים יביאו אותו לזכות ללב, כמו שאומר ספר החינוך: “אחרי הפעולות נמשכים הלבבות”. ואדרבא ככל שהוא ידקדק וידייק בעשייה שלו – כך אור האמונה שיאיר לו בלב יהיה חזק יותר, וכך תגבר אצלו האהבה והחיבור בין הלב שלו לקדוש ברוך הוא.

ה’ יזכנו לעובדו בכל הלב, ולזכות לעורר את הלב בזכות ובאמצעות התורה והמצוות.

שבת שלום.

הרב נתן ארוש בשיעור מחזק ומרתק על פרשת משפטים: