יש לי שיעורי בית- פרק יז

“אמא, בואי רגע ותראי איך עשיתי את התרגילים הראשונים” אומר איציק לאמו. “איציק, מצוין. הפתרונות לתרגילים נכונים וגם הדרך שבחרת לפתור אותם, זה בדיוק לפי ההוראות בספר. יופי תמשיך, נשארו לך רק עוד 14 תרגילים” אמא של איציק חוזרת שוב לחדר הכביסה, להמשיך בקיפול הכבסים. אך לא עוברות שתי דקות ושוב נשמע קולו של איציק: “אמא, בואי רגע ותראי אם גם התרגיל הזה נכון?!” איציק שלנו תלמיד בכיתה ד’, אמא חושבת שהוא יכול לפתור את כל התרגילים לבד, ואעפ”כ הוא מידי יום דורש את התערבותה והשתתפותה בהכנת שיעורי הבית, זה תקין? מה אמא של איציק צריכה לעשות?!

בירור הקושי

במהלך הפרקים, הזכרנו שכאשר הילד אינו מוכן להכין שיעורים אלא אם כן נשב לידו, נסביר, נעזור וברוב הפעמים הוא ינדנד, עד ש”נגלה” לו את התשובות, זה יכול לקרות ממספר רב של סיבות, על כולן למדנו במהלך הפרקים בהרחבה, מה שנדרש לעשות תמיד, זה בירור. עלינו לברר מה הסיבה לקושי, האם הוא קושי לימודי, אולי זה נושא חדש שנדרשת בו הטמעת חומר. אולי הסיבה היא רגשית, הילד מעוניין בתשומת לב. אולי זה קושי בקשב וריכוז, הילד מתקשה לסיים מטלה מבלי שיקבל תמיכה ועזרה, בקיצור יכולות להיות סיבות רבות ואם לא נברר לעומק לא נוכל לדעת ולמצוא פתרונות .

אציג כאן לסיכום את העיקריות :

1.עצלות וניצול–

הילד מתעצל לחשוב או לכתוב ואינו מעוניין להתאמץ בהכנת שיעוריו. במקרה זה: עלינו לעבוד עם הילד על אחריות ומחויבות ועל ידי זה לגרום לילד להכין שעורי בית. כמובן לפעולות אלו דרושה הכנה מוקדמת והדרכה. תוך כדי העבודה איתו על אחריות ומחויבות, נעביר לו סדרת שיחות, ששעורי הבית נועדו בשבילו והוא האחראי היחידי להכנתם. בהדרגה, עלינו להפסיק להכין את העבודות בשבילו ולהעביר את מלא האחריות לילד. לאחר תקופת הסתגלות, ידינו יותר לא תיגע בעפרונו ולא תכתוב עבורו את העבודות. מה כן נעשה? נמשיך בשיטת הליווי כפי שלמדנו.

2.תשומת לב– כאשר הילד אינו מתעצל, הוא מסוגל ומוכן לעשות לבד, אך הוא דורש שנשב לידו כדי לקבל מאיתנו תמיכה ותשומת לב )כמו בסיפור בתחילת המאמר(. במקרה זה: עלינו לבדוק בכנות אם אנו ממעיטים בהערכה כלפיו או שהקשר בינינו לבינו רופס. לעיתים הקשר מצויין, ופשוט הילד הוא מסוג הילדים שאוהבים לעשות פעולות בצורה משותפת. בכל אופן, נעצים ונחזק את הקשר ונתאמץ להחמיא לו בכל הזדמנות מתאימה. חשוב לשקף זאת לילד ולחשוב על משפטים מרגיעים, כמו: גם כשאמא נמצאת עכשיו עם הקטנים בחדר, אני עדיין חושבת עליך, ואני בטוחה שאתה יכול לעשות את השיעורים לבד. בתחילת הדרך נמשיך להכין “איתו” את השיעורים ולאט לאט נוריד בהדרגה את המצאותינו לידו בזמן ההכנה ונגיע מידי פעם ל”גיחה” קצרה, כפי שהסברנו בשבוע שעבר.

3.מעט קושי–

כאשר הילד “מתקשה” להכין את שעורי הבית בתחום הגבול “הסביר”, אזי מוטלת עלינו אחריות ללוות איתו מעט יותר את הכנת השיעורים. נאפשר לו לקרא ולהסביר מה עליו לעשות בעבודה. נעבור איתו על העבודות, אך נשתדל שהוא יקרא לבד את ההוראות וינסה להסביר במילים שלו מה עליו לעשות. במידה והוא עדיין מתקשה, נעבור איתו שוב על ההוראות, נפרק איתו ביחד את המשימה למנות קטנות יותר ונוודא שהוא מבין מה נדרש בכל שלב של העבודה. במידה והוא עדיין לא מבין, נחזור שוב על הפעולות של קריאה והסבר, והפעם נרמוז קצת יותר ונעקוב אם הקושי אמיתי, או אולי הבעיה היא: הזדמנות למשיכת תשומת לב או עצלות.

שיטת הליווי

הזכרנו, שבכל המקרים, חשוב מאוד לאחר ההסבר הראשוני, לקום מהמקום מליד הילד ולהתרחק מעט, תוך כדי הוספת מחמאת עידוד: “איציק, הסברת יפה מאוד! אני בטוחה שתוכל לסיים את התרגילים לבד, מיד שתסיים תקרא לי ואני אבא לבדוק איתך”. עלינו לאפשר לילד להתמודד ולכן נתרחק מעט, אך לא נברח. אנחנו בקרבת מקום, לא משאירים אותך לבד. חשוב “להרגיש” את הצורך של הילד בביטחון ההורי הזה, נישאר בקרבת מקום ומידי פעם לעבור לידו ונחמיא לו. הילד מבקש שנחזור לעזור? ניגש שוב ונסביר, אח”כ נתרחק משולחן העבודה של הילד תוך כדי הבטחה ש”כאשר תתקשה, תקרא לי שוב ואני בע”ה מיד באה”.

מה עושים עם קשיים אמתיים?

טוב, עם ילד שיכול להכין לבד ורק מעוניין במנה נוספת של “תשומת לב” אני יכול “לשחק” איתו ב”כאילו אני מכין איתו” על ידי שאני מלווה איתו את הכנת השיעורים מרחוק, אבל כמובן לא מבצע אותם עבורו. אפילו עם הילד שמתקשה מעט, אפשר: להסביר לו קצת יותר, לכוון אותו לתשובה, אפשר לתת לו עוד קצת דחיפה ותמיכה ראשונית, כמו: להסביר לו את הרעיון של התרגיל הראשון בחשבון, את הפסוק בחומש או לעזור לו למצוא היכן נמצא העמוד של הסיכום בחוברת טבע, כמו שהסברנו. אבל מה נעשה עם ילד שבאמת מתקשה ?!

ישנם ילדים, שאם בסופו של תהליך הליווי יידרש מהם “להסתדר לבד” והם עדיין אינם יכולים להתמודד עם הכנת השיעורים, כל תהליך הליווי, לא עזר להם בכלל. תהליך הליווי לילד מתקשה, הוא כמו לכבות שריפה עם כוס מים, זה עשה משהו אבל לא פתר את בעיית השריפה. הבעיה של הילד המתקשה, אינה רק הרצון לתשומת לב, תמיכה וליווי, קושי מועט בהסבר התרגיל, שבמידה ונשב לידו או נסביר פעם נוספת, הילד יבין. לילד המתקשה, דרושה עזרה בסגנון אחר, ועל כך בע”ה בפרק הבא והאחרון בסדרה.