מחשבה טובה מצטרפת

בתורה הקדושה מצאנו שני ציווים מיוחדים הקשורים ישירות למשה רבינו, והם הראשון בפרשתינו נצטווה משה כָּתִית לַמָאוֹר”. ועוד נצטווה “וְיִקְחו אֵלֶיךּ כָּתִית לַמָאוֹר”. ועוד נצטווהָ שׁמֶן זַיִת זָךָ שׁמֶן זַיִת זָךּ “וְיִקְחו אלֶיךּּ פָרָה אֲדֻמָה תְּמִימָה” שזה ענין הטהרה. פָרָה אֲדֻמָה תְּמִימָה” שזה ענין הטהרה.

ומשני עניינים אלו ישנו מסר ולימוד גדול וחשוב, כי השמן מרמז על הדעת כידוע שהרי המנורה הייתה בדרום ואמרו חכמינו “הרוצה להחכים ידרים” ועוד שהרי המוח הוא כמו שמן לכל האיברים, נמצא שהשמן הוא בחינת דעת. ועל זה באה התורה ומבקשת מעם ישראל להביא את השמן אל משה היינו שהדעת היא אצל משה רבינו ובלעדיו אין הדעת מתוקנת ושלמה.

שהרי אמרו חז”ל “דעת קנית מה חסרת”, וגם מי שיש לו כבר דעת בתורה וכו’ עליו לדעת כי אין זו דעת שלימה כי דעת שעליה אמרו “דעת קנית מה חסרת” היא דעת של ענוה כי אדם יכול להיות בעל ידע עצום בתורה וגדול בפילפול וסברא ועם כל זאת להיות בעל גאוה גדול יותר ממי שאינו בעל השגה גבוהה בתורה וזאת משום שהוא כבר מרגיש וחושב שהוא כבר למדן ובעל סברות וכו’ ואם כן מה הדעת שהוא קנה מתורה זו?

אלא כל לימוד התורה היא רק באה לתת לאדם ענווה שידע שהוא לומד את תורת ה’, והיא ניתנה לו במתנת חינם, ואת הדעת הזאת של הענווה האדם יכול לזכות לטעום ולהכיר באמת רק על ידי הצדיק האמת שגילה את סוד התפילה וההתבודדות ששם האדם חייב לבדוק עם עצמו היכן הוא אוחז בעבודת ה’. וכל לב יודע מרת נפשו, ומתוך זה האדם מיד פונה להקב”ה בתחינה ומבקש שיושיע אותו מכל מיני הרהורי גאווה וכדומה.

ולכן התורה מבקשת שאכן ישנו משכן ואכן כל אחד מביא את מה שמביא, אבל אחרי הכל את הדעת שהיא העיקר שבמשכן שהרי בלי דעת האדם לא נחשב, ואת זה מביאים לצדיק היינו שיקשר את עצמו לצדיק ויבקש ממנו לזכות לדעת האמת, כי אנחנו חייבים לעשות את המעט שלנו בבחינת “ויקחו אליך” אבל הפנימיות של הענין נמצאת אצל משה רבינו והוא מאיר את דעת הקדושה לפי הכלים שמביאים לו, ולכן כתוב “ויקחו” ולא ויביאו ללמדך שכל דעת שיש לאדם היא באה מכוחו של הצדיק, ולכן אנו רק בבחינת לוקחים משלו כי האדם בלי הצדיק ועצותיו לא יכול לזכות לדעת דקדושה באמת שהיא הענווה בתכלית ולדעת שהכל ממנו יתברך והכל לטובה.

ודע שבפרשה זו שמו של משה רבינו לא הוזכרה במפורש אלא נאמר “ואתה תצוה” ללמדך שדעת הצדיק היא בהעלמה והסתרה גדולה מאוד וצריך לשבר הרבה מניעות בכדי לזכות להתבשם מאורו הזך של משה ועלינו ללכת ולבקש ולחקור אחרי דעת הצדיק הרבה מאוד ולהתגבר על כל המכשולים שהיצר הרע שם לנגדינו שהרי הוא יודע שבזה תלוי כל התיקון של האדם ומי שיזכה לדעת של אמת אזי הוא בבחינת דעת קנית מה חסרת ולכן היצר הרע מעלים מאדם את אור האמת שהיא דעת הענווה וככל שהאדם יתחזק יותר כך הוא יזכה יותר.

והענין השני הוא ענין הבאת הפרה אדומה לצדיק בבחינת מה שנאמר “ויקחו אליך פרה אדומה” ללמדך שכל הטהרה של האדם תלויה בהתקרבות שלו לצדיק ושני ענינים אלו אחד הם, כי הדעת והענווה היא הטהרה של האדם, וזה נמצא אצל משה שהוא מדריך אותו בעבודת ה’ ומלמד אותו מה עיקר ומה טפל ומהם העצות שעל ידם ניתן לזכות לכל המעלות הנ”ל.

ועוד אדם זה שיש בו דעת אזי גם אם לא זכה לבחינת נעשה בשלימות אבל מכיון שאצלו הנשמע היינו המחשבה הטובה על ה’ בכל מה שנעשה עמו היא באמונה אזי גם נבצר ממנו לעיתים לעמול ולשקוד על דלתי התורה הקב”ה מצרף לו ומחשיב לו כאילו עשה שהרי הכול הולך אחרי הרצון. נמצא שהעיקר זה הדעת של הצדיק שהיא מביאה את האדם לטהרת הלב.