בשדי יער: בגן התפילה וההתבודדות פרק יח- דברים היוצאים מן הלב

כי כמו שכל דבר שהיצר הרע מתגבר בו, אפשר להתגבר עליו רק על ידי תפלה, כמו כן התפלה, אי אפשר להתגבר על היצר הרע המונע ממנה, כי אם על ידי תפלה, על פי הכלל שבידינו: אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו. לכן אדם שרוצה לזכות לעקר היעשה טוב” שזו התפלה, צריך תפלה על התפלה.

וזה שמביא מרן יוסף קארו בשלחן ערוך בסימן צ”ח, שחסידים ואנשי מעשה היו מתבודדים לפני התפלה כדי להגיע לכונה בשלמות. ונשאלת שאלה: מה ראה בעל השלחן ערוך להביא ענין זה? וכי ספר שלחן ערוך הוא ספר של מעשיות של צדיקים? מילא, כל ספר אחר, נתן להבין שיש בו דרשות ומוסר, אבל שלחן ערוך לא בא אלא לתת לנו הלכות פשוטות ויבשות, כיצד לנהג.

מובן אם כן, שלמרן היתה כונה ללמדנו שכך צריכה להיות הנהגת כל אדם, שיתבודד לפני התפלה, כדי שיוכל להתפלל בכונה. ועל פי דברינו כאן הכל מובן על מכונו. שמאחר ועקר היצר הרע הוא על התפלה, וכמו שאמרו חז”ל: איזהו דבר העומד ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בו? זו התפלה, אם כן, חיב האדם לשהות לפני כל תפלה לפחות חצי שעה, ולהתפלל ולבקש על התפלה עצמה, שיזכה להתפלל אותה כראוי מבלי לזלזל בה, ומבלי לרצות להפטר ממנה כמשא כבד. וילמד קל וחמר: ומה אותם חסידים ראשונים, שהיו קדושים וטהורים, היו צריכים להתבודד שעה שלמה לפני התפלה כדי שיוכלו לכון בה כראוי, אנו, שמוחנו חלש ומבלבל, לא כל שכן, שלפחות במשך עשר דקות, נבקש מה’ שנזכה להתפלל כמו שצריך: להתפלל בכונה, ובהתלהבות, בדבקות ובאריכות וכו’ וכו’.

ועוד, ממעשה זה אנו רואים גדל התגברות היצר הרע על התפלה, שאפלו אותם קדושים, היו צריכים להתבודד לפני התפלה, על מנת שיתפללו כראוי. וזה דבר שרואים בחוש, שכל אדם, יהיה מי שיהיה, אם הוא לא יתפלל על התפלה, הוא יזלזל בה ויתפלל כפורק משא. לכן צריך כל אדם להתפלל הרבה מאד על התפלה, ואולי יועיל לו שלא יהיה מהמזלזלים בה. כי כאמור, על התפלה ישנו יצר רע מיחד, שתופס אפלו צדיקים וישרים, ומכניס בהם קצר רוח ורצון להפטר מהתפלה, ולכן אמרה הגמרא לשון כללית כזו: ובני אדם מזלזלים בה, ולא הבדילה בין צדיק לרשע, אלא כלם מזלזלים בה, משום שעליה יש את עקר היצר הרע, ולכן היא המצוה היחידה שצריכים להתפלל הרבה ובכל יום, לקימה כראוי.

ולכן אפלו חסידים ראשונים היו צריכים לשהות לפני התפלה כשעה, להתבונן בה, ולכון מחשבתם ולהכין עצמם להתפלל כראוי בכונה, וקל וחמר לנו, שצריכים אנו להתפלל הרבה על התפלה, ומה טוב אלו היינו נוהגים בהנהגה זו של חסידים ראשונים, להתבודד לפני כל תפלה – אם לא שעה, לפחות חצי שעה.

וצריך כפשוטו לעמד חצי שעה לפני ה’ ולומר לו: רבונו של עולם. הנה אני עומד להתפלל לפניך, וגלוי וידוע לפניך, שיש על התפלה יצר הרע מיחד, הגורם לאדם לרצות להפטר מהתפלה. תרחם עלי, תעזר לי להתגבר על היצר הרע הזה, ושלא אזלזל בתפלה, שלא אאבד את ההזדמנות הזאת להתחבר אתך, כי עקר ההדבקות וההתחברות אליך תתברך היא על ידי התפלה, והיצר הרע רוצה לבלבל את דעתי, ובשעה שאני סוף סוף יכול להתדבק בך, הוא דוחק בי למהר ולזלזל בתפלה, בבזמן שהיה עלי להאריך כמה שיותר בתפלה, שבזה הייתי מאריך את זמן דבקותי בך. ובפרט שכל השפע שבעולם אפשר לקבל על ידי התפלה, ומי שיעמד בתפלה כראוי בכל אחת משלש התפלות, הוא יקבל שפע עד בלי די ברוחניות ובגשמיות, ולא יחסר לו כלום, ויהיו לו פרנסה ובריאות ושלום בית ותורה ואמונה ועוד ועוד.

למעשה ענין זה שיך לפני כל תפלה, גם לפני ההתבודדות ולפני אמירת תהלים ולקוטי תפלות. לכן כתבנו במקומו, שבתחלת ההתבודדות טוב להקדיש כמה דקות להתפלל על ההתבודדות. אך מחמת שעקר התגברות היצר הרע היא על שלש התפלות הקבועות, ששם האדם נכנס לכעין תרדמה, ומתרגל לומר את התפלות בפיו בלא שום כונה, כמצות אנשים מלמדה, על כן שמנו את עקר הדגש על תפלת השמונה עשרה. אך הוא הדין, שבכל תפלה שהאדם רואה שהיצר הרע מתגבר עליו, לזלזל בה, ולרצות לפרק את משאה מעליו ח”ו, צריך שיתבודד ויתפלל על אותה התפלה. כי גם ההתבודדות – ישנם כאלה שמתרגלים לעשותה, רק כדי לצאת ידי חובה, וכן אמירת תהלים ולקוטי תפלות, מי שרגיל לאמרם על פי סדר, יש לו את אותו יצר הרע לזלזל בזה.

לכן, אין עצה ואין תבונה, אלא להתפלל על התפלה, ועל ידי זה יוכל לזכות להתפלל בכונה, שזהו עקר הכלי זין של איש הישראלי, ובזה תלויה כל הגאולה.