אדיבות תקיפה- ב’

בשבוע שעבר סיפרנו על רחלי. שמידי ערב אמא שלה מנסה להכניס אותה להתקלח, אך רחלי דוחה ודוחה את המקלחת…

האם אפשר גם אחרת?!

מקלחת היא רק פעולה אחת, מתוך פעולות רבות המוטלות על ילדינו מידי יום, השאלה היא: האם לנצח נצטרך לריב על כל פעולה בבית?! האם אין דרך יותר עדינה שתגרום לילדים לבצע את מטלותיהם בכוחות עצמם, האם אפשר גם אחרת ?!

השבוע בע”ה נמשיך ללמוד על שיטה שנקראת “אדיבות תקיפה”. (תודתי לגב’ ג’ודי צוקרמן על הרעיון(.

הרעיון הוא, שההורה תקיף (לא תוקפני( לגבי הערכים החשובים לו. לדוגמא: סדר, זמנים, אחריות וניקיון, אך עושה זאת באדיבות. נושא המקלחת יתאים לגילאי 3-10 ולא יזיק להיות יצירתיים.

איך עושים את זה?

פשוט מכריזים שהגיעה שעת הרחצה: “דודי השעה שמונה והגיע זמן המקלחת )אם יש לו קושי במעבר בין פעולות, רצוי להתרים לו מספר דקות קודם ולהודיע לו שבעוד 3 דקות את תקראי לו לבא למקלחת, בקשי ממנו לחזור על דברייך פעמיים: “בעוד 3 דקות את תקראי לי לבא למקלחת” יופי, ומה אתה תעשה?! “אני אבא למקלחת”.( אם הוא מתארגן להגעה- מה טוב.

אך אם הוא ממשיך “לצפצף” נגשים אליו ושואלים אותו: “דודי, איך אתה רוצה לבוא, בשמחה או לא בשמחה” .

מחכים מס’ שניות לתשובה/תגובה. לא מתווכחים, לא מסבירים אלא פועלים. אם הוא מרים את הכתפיים או נשאר נטוע במקומו אומרים לו: “טוב אז אמא מבינה שבחרת היום ללכת לא בשמחה”. מרימים אותו באהבה רבה ומכניסים למקלחת, גם אם הוא בוכה ומתחנן על נפשו. “מקלפים” ממנו באהבה את הבגדים ומקלחים.

אדיבות תקיפה- בכל מצב ובכל זמן

בזמן המקלחת, אם הילד נרגע ונהנה ב”ה הכל בסדר, עברנו את המבצע בשלום, אבל אם לא, אם הילד עדיין ממורמר- לא כדאי לדבר איתו, פשוט לקלח, לנגב ולהוציא. אח”כ כשהוא נרגע אפשר לשוחח איתו ולהגיד לו: “דודי, אני רואה שבחרת היום להתקלח לא בשמחה, אני בטוחה שלא היה לך כ”כ נעים, אבל אני מקווה שבע”ה מחר תבחר אחרת “.

הרעיון שעומד מאחורי התקיפות האדיבה שאפשר ליישם אותה גם כשקמים בבוקר וממהרים להגיע לגן/לבית הספר, גם כשנכנסים למכונית וחוגרים את חגורת הבטיחות ובכל דבר שכרוך בפעולות היום יומיות.

אנחנו עומדים על שלנו באדיבות ובחמלה כלפי הילד והוא בוחר ונושא בתוצאות הבחירה שלו. זכרו שאנו ההורים, ואם אנו רוצים להיות הורים טובים, זוהי הדרך הכי פחות פוגעת ללמד את הילד שיש דברים שעושים גם אם לא מתאים לילד עכשיו. בשיטה זו נדרש מאיתנו לעבוד על מידת ה”איפוק” שלנו, כי איפוק הוא המפתח לחינוך נכון ויעיל.

עוד שתי שורות ואנחנו מסיימות

שמעו סיפור, איש אחד צעד בסופרמרקט מאחורי אמא וילדה בת ארבע, שישבה בתוך עגלת הקניות.

כשהם עברו ליד מדף העוגיות, הילדה ביקשה עוגיות והאמא אמרה: “לא, היום אני לא קונה עוגיות או חטיפים!”.

הילדה התחילה ליילל ולצעוק ולהקים מהומה, אבל האמא שמרה על שלוות רוחה ורק אמרה בנחת: “בסדר שרה, נשארה לנו רק עוד חצי שורת מדפים של עוגיות, תיכף נסיים אותה, אל תתרגזי, רק עוד טיפה”.

הן סיימו את שורת העוגיות והמשיכו הלאה, בסיבוב השורות הבא, הן הגיעו לשורת מדפים עמוסי הממתקים. הילדה החלה לצעוק ולדרוש ממתקים, אך האמא שוב סירבה לקנות לה. הילדה התחילה לרקוע ברגליה ולהשתולל, אבל האמא שוב לא איבדה את העשתונות: “די, שרה, תירגעי, תפסיקי להתרגז, לא נשאר לנו עוד הרבה, עוד שתי שורות ואנחנו מסיימות את הקניות, תהיי סבלנית, רק עוד קצת”.

כשהגיעו אל הקופה כדי לשלם על המצרכים, נתקל מבטה של הילדה במסטיקים הצבעוניים והיא דרשה בתוקף מסטיק, כשאמה השיבה בשלילה, עשתה שם הילדה סצנה קולנית של בכי וצעקות, אך האמא דיברה בקול רגוע ושקט: “שרה, לא להתרגז. אנחנו תכף מסיימות, חמש דקות ואנחנו בחוץ ואז ניסע הביתה, ותוכלי לחטוף את התנומה שאת כל כך זקוקה לה”. האמא סיימה לשלם ויצאה מהסופרמרקט אל מכוניתה.

האיש שהלך אחריהן והיה עד לכל המתרחש, יצא בעקבותיה, הדביק אותה במחצית הדרך לאוטו ואמר לה: “תסלחי לי, גברתי, לא יכולתי שלא לשים לב כיצד שמרת על קור רוחך, אני חייב להחמיא לך על הדרך שבה את מחנכת את שרה הקטנה ” .

נתנה בו האמא מבט מחוייך ואמרה: “לקטנה קוראים תמי, אני שרה”.

הדרך הכי פחות פוגעת

הורים יקרים! כשילדכם יראה שאתם לא מתרגשים מהתגובות שלו ופועלים ע”פ האמת, כשהוא יראה שאין לו מזה שום “רווח” הוא יבין מהר מאוד שאתכם לא משחקים ובמיוחד בפעולות הכרחיות. עם הזמן, הוא אפילו יוותר על הבכי והפרצוף החמוץ וילמד ליהנות מהפעולות הללו.

תחשבו מה קורה כשהוא ח”ו חולה וחייב לקבל תרופה, האם אתם מוותרים בגלל שהוא לא רוצה?! הרי בוודאי שלא.

וכשהוא רץ לכביש, אתם עסוקים בהסברים ובהרצאות?! לא. אתם פשוט תופסים אותו ודואגים שיהיה בריא ושלם. אז אם חשוב לכם שיתרגל ללכת לאמבטיה, לקום בזמן לבית הספר או להיכנס למכונית ולחגור חגורת בטיחות- תנסו את שיטת ה”אדיבות-תקיפה”.

ולסיום, טיפ אחרון

עלינו לדעת, כי לא בכל יום הילד קם על רגל ימין, גם לו יש ירידות ומצבי רוח משתנים. לכן: אל תתאכזבו אם הילד יבחר לעשות את זה לא בשמחה. בשעת הבחירה- נדרש מכם לכבד את בחירתו ולעמוד לצידו אפילו שנראה כאילו אתם פועלים בהתנגדות לרצונו. בחירתו מראה שהוא העדיף עכשיו להתקלח תוך כדי וויתור על השמחה- וגם לו מותר. מה כן אתם יכולים לעשות?!, לאהוב אותו בכל מצב, לרחם עליו, לתמוך בו, ולהתפלל עליו הרבה. בזמן רגוע יותר, להסביר לו כיצד ילד יהודי צריך להתנהג, בהצלחה!