אל”ף זעירה

כל אחד שואל את עצמו כיצד בדור מסוחרר כזה יכולה לעמוד נפש יהודית חלשה כל כך מול גלי צונמי רוחניים ולהצליח כראוי במשימה! לזכות גם היום בדור כזה לשמור ולעשות, ולקיים את כל השש מאות ושלוש עשרה מצוות הניתנות לנו מסיני, איך זה מציאותי? איך זה יתכן? זה נראה כל כך לא ישומי…

אלא שבדיוק כאן נכנסים לתמונה הצדיקים שבכל דור. במילים אחרות ההתגלמות של רחמי השם הגבוהים ביותר לתוככי עומק הבריאה המגושמת ככל שתהיה. כזה היה דוד המלך עליו השלום, שנתן לנו אחת עשרה מפתחות, אחד עשרה עצות, שעל ידם יוכלו לקיים את כל השש מאות ושלוש עשרה.

אבל הגלות לא נגמרה ולכן אותם אחת עשרה היו קשות ליישום, עד שבא ישעיה וגילה לנו שוב רק שש, ואחריו עוד צדיקים שירדו שוב יותר למטה. עד ש”בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה”, (ראה גמ’ מכות כד) זה אומר במילים הפשוטות ביותר שהמפתח והכלי הכי נגיש והכי יעיל לכל יהודי באיזה מדרגה שהוא גדול או קטן זה רק “אמונה”.

אלא שמזמן חבקוק עד דורינו אנו עברו עוד שנים של סבל וגלות בלי שיעור, עד שגם לעצה “השלימה הזו”, לזכות ל”יהלום האמונה”, צריכים כל מיני דרכים ועצות האיך לזכות לאותה מרגלית.

כאן הגיע מאור עינינו רבי נחמן מברסלב וגילה לנו את העצה האחרונה עד ביאת משיח! “רק אזמרה” “רק אזמרה” “רק אזמרה” (ראה ליקוטי מוהר”ן ח”א רפב) התבטא פעם ר’ נחמן, הוא גם גילה שעם צופן זה נכנס משה רבינו למשכן בקריאתו הראשונה שקרא לו הש”י אל אוהל מועד, הוא גם גילה שכל ילד יהודי, כל הכניסה שלו לחיי היהדות בהיכנסו ללמוד תורה בגיל שלוש הוא רק בכוח עצה מופלאה זו!!!

מהו אותו צופן, מהי אותו עצה?

כשאני יושב בביתי או כל סיטואציה אחרת שתהיה ובדרך כלל, נפשי מחפשת באופן אוטומטי אחר משמעות רוחנית אמיתית שתמלא אותי ותעשה אותי שמח ומלא סיפוק.

אלא שיחד עם זאת, ההרגשה שתמיד מגיעה עם אותה תחושת חיפוש פנימית, היא עד כמה אני לא שייך להש”י, כמה אני רחוק ממנו, כמה ה”חסרונות” הם אלו שבולטים.

עד שבדרך כלל התוצאה שממהרת להגיע זה חלישות נפש תוך כדי בלבול, שמביאה לחיפוש אחר איזה שהוא תאווה מזדמנת, שאולי תצליח לעמעם או להשתיק במקצת את תחושת הנפש הסוערת מהחיפוש, והחוסר בחמצן רוחני, ודברים אלו בדרך כלל מאפיינים את רובנו, אלא שכל אחד ברמה אחרת, ובסגנון אחר.

כאן מגיעה “אזמרה” וממקדת את כל כוחות הנפש של האדם, בעשיה אחת! והיא: לא לעשות כלום !

זה אומר שהדבר הראשון שכן לעשות… כן לחפש… כמה אני “כן שייך להשם”, עד כמה אני “כן אהוב בלי סוף אצל ה'” , כמה אותו אל”ף קטנה שמרומזת בריש פרשתינו, אגם שהיא באמת קטנטנה אבל היא היא האור של “אלופו” של עולם שנמצא עמוק וקשור ואחד עם כל אחד מאיתנו.

הקדוש ברוך הוא וישראל הם אחד! אומר הרשב”י, לא משנה מי, לא משנה מה , ולא משנה איך, ומתי! וכל זה גם בלי שלא נעשה שום פעולה נוספת. כי זוהי הפעולה הראשונה של יהודי בכל דור בדרך לגאולה הכללית והפרטית שלנו. ידיעה זו היא הכוח ומפתח הכי נגיש להתחיל לעשות, היא הכוח לקנות את האמונה של חבקוק, ואת שש העצות של ישעיה הנביא, ואת האחד עשרה של דוד המלך, עד שכל אחד מאיתנו יהיו שלימים בכל השש מאות ושלוש עשרה מצוות, שהם כנגד שש מאות ושלוש עשר איברים המגיעים לתיקונים השלם ברוח וגשם, דווקא על ידם ה’ יזכנו.