בשדי יער: בגן התפילה וההתבודדות פרק יט- בלי חכמות 

וזו למעשה התשובה לאותם חכמים בעיניהם שלא מתבודדים, ואומרים שדי להם בתפלות הקבועות הכתובות, כגון תפלת שמונה-עשרה ואמירת תהלים וכד’, ובאמת על פי מה שכתבנו מובן היטב, כמה התבודדות ותפילות אישיות היוצאות מהלב צריכים, בשביל לזכות להתפלל את אותן התפילות הכתובות הנפלאות, בכוונה.

כי אם אדם לא ירבה בהתבודדות לבקש ולהתחנן לפניו יתברך, שיזכהו להתפלל שמונה-עשרה בכוונה, הוא לעולם לא יתפלל שמונה-עשרה בכונה, ותמיד היצר הרע יבלבל אותו וידחק בו למהר וידחה אותו למחר: מחר אתפלל בכונה… וכו’ וכו’. וכמו שכבר הארכנו בזה, וכמו שכל אחד מבין בעצמו, כשמסתכל על זה בעין אמת, ורואה עד כמה הוא רחוק מלהתפלל שמונה-עשרה כראוי.

וגם אם נניח שהאדם מתפלל בכונה שלמה את תפלת השמונה-עשרה, זה לא יכול להחליף את ההתבודדות, ולא יכול “לחסך” לו את ההתבודדות. כי בתפלת השמונה-עשרה האדם לא עושה חשבון נפש על כל היום שעבר, ולא מודה על כל פרט ופרט מחסדי ה’ עליו, ולא בודק את עצמו למה כעס על בנו למשל, ולא מתפלל על כל החסרונות שיש לו בפרטיות וכו’ וכו’.

אם אדם ישים לנגד עיניו את מה שאמרנו, שתפלה זו גאלה, הוא יתחיל להתפלל על התפלה. וזהו גם אחד מהנושאים שראוי לאדם לבחור לו, להתרכז בו איזה תקופה ולעשות עליו חצי שעה בכל יום, ולבקש מה’: “ה’ שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך” – ריבונו של עולם, תן לי את הדבורים הנכונים, תן לי אהבה לתפלה, תן לי להאריך בתפלה כמה שצריך, תעזור לי להתרכז בנושא אחד ולא יצליח היצר הרע לבלבל אותי מעניין לעניין, תעזור לי להתמיד בתפלה עד שאזכה לקנות את הדבר שאני מתפלל עליו, תיתן לי לפחות חצי שעה בכל יום על נושא אחד.