חמש דקות יקרות

דמיינו לכם את התמונה הבאה: קיבלתם את ההודעה המיוחלת – זכיתם בלוטו! ולא סתם לוטו, אלא כזה שהפרס הגדול שלו הוא חמש דקות בתוך כספת האוצרות והכסף של הבנק הכי מפורסם במדינה: כן, זה עם ערימות של אוצרות ושטרות של כסף מאוגדים לחבילות חבילות בכל הצבעים והריחות. בכניסה לחדר מחכה לכם ערימה של שקים ריקים אותם אתם צריכים למלא בכל מה שתצליחו במשך חמש דקות!!! חמש, לא יותר. גם לא פחות.

אז אני שואל – האם עכשיו יעניינו אתכם צלצולי ההודעות והוואטצאפ? האם יעניין אתכם בכלל לבדוק אם קיבלתם מייל? לייק לתמונה שפרסמתם בפייסבוק? לענות לטלפון?!? האם תאפשרו לאי מי בעולם הזה להסיח את דעתכם מהמשימה היקרה הזו, מאיסוף השטרות והאוצרות שיסדרו אתכם ואת הילדים וכל יוצאי חלציכם עד סוף כל הדורות? מבטיח לכם, וכנראה שגם אתם לעצמכם, שבחמש דקות הללו אתם לא נותנים לאף אחד ולשום צלצול ורטט להסית אתכם מהמטרה הסוחפת הזו!

במציאות, חמש דקות של חיים הן יותר יקרות מכל הכסף שבעולם. החיים שלנו שווים הרבה יותר מכל אוצר וחבילות של שטרות שנעמיס בשקים האלה. אדם עם מודעות רוחנית מלאה מודע היטב לערכו של הזמן. שהרי אין מצרך יותר יקר מהזמן…

ישנו סיפור ידוע ומוכר על מרן ה"חפץ חיים" – רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זיע"א, שהיה נעלם כל יום מהישיבה בה למד ולימד למשך שעתיים, בין שתיים לארבע. התלמידים שלו חשבו בהתחלה שהמדריך הרוחני שלהם הולך הביתה לאכול ולנוח מעט. אבל כשדפקו פעם אחת על דלת ביתו הצנוע, כי רצו לשאול שאלה חשובה שעלתה על הפרק, הם גילו שהוא לא שם. לא בבית, לא בישיבה… אז איפה הוא יכול להיות?

מאמרים נוספים בנושא:

תחשבו פחות, תעשו יותר

לחזור בזמן

איך יהיה לנו יותר זמן?

זמן זה לא כסף

עניים בזמן, עשירים בלחץ

חבל על הזמן

זמן, זה כל העניין

משמעות הזמן ביהדות

חוסכים זמן?

מה שהעולם לא מגלה לכם
יש חיים אחרי הפרה
זזים כל הזמן

המסע ברכבת הזמן

כל זמן שהנר דולק

אחד התלמידים החליט לעקוב אחריו בחשאי כדי לפתור את התעלומה. ה"חפץ חיים" שהיה באותם ימים כבר בעשור התשיעי של חייו, טיפס באיטיות ובזהירות את מדרגות העץ מאחורי הישיבה שהובילו לעליית הגג, לשם אף אחד לא הגיע.

התלמיד כמעט נחנק כששמע את רבו גוער בעצמו, "ישראל מאיר, איפה החמש דקות? מה עשית עם החמש דקות הללו? איך יכול להיות שחמש דקות חמקו מחשבון הנפש היומי שלך?!"… התלמיד שהבין מה רבו ומורו עושה התחנן לבורא עולם שימחל לו, משל היה החוטא הגדול עלי אדמות…

ה"חפץ חיים" הקדוש לא הבין לאן נעלמו לו חמש דקות מהיום הקודם. זה מה שהוא עשה כשהוא היה לבד בעליית הגג כשנעלם כל יום בשעות הצהריים מהישיבה בה לימד.

"אז מה הביג דיל? בסך הכל חמש דקות!" תאמרו בפליאה.

לאדם שנמצא תחת איום או כשסכנה מרחפת על ראשו – חמש דקות הן ביג דיל ענק מאוד. בקרב, חמש דקות הן נצח. כשמגישים לאדם עזרה ראשונה במצב קריטי, חמש דקות יכולות להיות הזדמנות לחיים או לאובדן החיים חלילה.

זמן הוא מצרך יקר, איבדם אותו לא תוכלו להשיב אותו לעולם! תנו דעתכם עליו…

אם שמירת החיים הפיזיים היא דבר גדול וחשוב, אז פי כמה וכמה כשמדובר בחיים הרוחניים שלנו! אדם יכול להחיות את הנשמה בפחות מחמש דקות עם מילה מעודדת או טפיחה על השכם.

יש הרבה דרכים בהן נוכל להשתמש כדי להגביר ולהעצים רגשות חיוביים ולהתגבר על אלה השליליים, רק בחמש דקות. אם נשתמש בחמש דקות בדרך הנכונה נוכל לשפר דברים רבים – בין באיכות החיים שלנו ובין בקשרים עם הסובבים אותנו.

זמן הוא המקור היחיד שאי אפשר להחזיר לאחור. אין שום פיצוי או לאובדנו של רגע, שלא לדבר על שעה, יום, שבוע, חודש או שנה. ההצלחה והיצירתיות שלנו תלויות בניצול נכון שכל הזמן שקיבלנו בעולם הזה! כי תעצרו ותחשבו לרגע – אחד הצדיקים הגדולים שמוזכרים בגמרא – אביי, חי בעולם הזה רק ארבעים שנים! ובהמשך, זכינו שעוד צדיקים שהאירו ועדיין מאירים את עיניי ישראל חיו אפילו פחות – רבי נחמן מברסלב והאריז"ל הקדוש – הם לא הגיעו אפילו לגיל ארבעים! אבל תראו מה הם הצליחו להשיג בזמן חיים כל כך קצר!

אז בואו נצא מכאן עם החלטה חשובה: לנצל את הזמן שקיבלנו בעולם הזה על הצד הטוב ביותר, לחיות כל רגע כפי שקיבלנו אותו וראוי שנחיה אותו – מתנת שמים אדירה! או כמו שרבי נחמן מברסלב ניסח את זה הכי טוב כשאמר: "יש לי רק את היום!", וכשזה מה שיש לנו נדע לנצל את המצרך הזה עד תום.