אמת ואמונה

 

מכל המקומות יכולים לחזור להשם יתברך על ידי האמת, דהיינו כשיודעים האמת לאמיתו וכל אחד מכיר את מקומו, כי עיקר הפגם הוא על ידי שקר, שהוא בחינת היכלי- התמורות, שממירים טוב ברע ורע בטוב, שזה בחינת "עושה מעשה זימרי ומבקש שכר כפינחס" (מסכת סוטה כב), אבל כשמכיר את מקומו ומשים נפשו כעפר ורואה שיפלותו באמת וגודל ריחוקו מהשם יתברך, אף על פי שבאמת הוא כך, יכול על ידי זה לחזור ולשוב להשם יתברך.

 

מי שרוצה להציל נפשו מאש המחלוקת, היינו שלא יחזיק במחלוקת, חס ושלום, עיקר הצלתו – על ידי אמת.

 

 

    

היצר הרע דומה כמו מי שהולך ורץ בין בני אדם, וידו סגורה ואין אדם יודע מה בתוכה. והוא מרמה בני אדם ושואל לכל אחד: מה אני אוחז?

 

ולכל אחד נדמה כאילו הוא אוחז מה שהוא מתאווה. ועל כן הכל רצים אחריו כי כל אחד סובר שיש בידו מה שהוא חפץ. ואחר- כך הוא פותח את ידו ואין בה כלום. כמו כן ממש היצר הרע שהוא מרמה כל העולם והכל רצים אחריו ומרמה לכל אחד ואחד עד שנדמה לכל אחד ואחד כאילו יש בידו מה שהוא חפץ כל אחד כפי שטותו ותאוותו. ואחר כך בסוף הוא פותח את ידו ואין בה כלום כי אין מי שימלא תאוותו אצלו.

 

גם נדמה כי כל התאוות של העולם הן כמו עמודי אור הנכנסין בבית מאור החמה כנראה החוש שהם דומים לעמודים מחמת הזריחה של החמה, וכאילו רוצים לתפוס אותן העמודי אור שתופסים וחוטפים ואין בתוך היד כלום, כך הם כל התאוות של עולם הזה.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.