שמחה

 

מי שליבו שלם עם הבורא יתברך ואמונתו חזקה ומאמין שהכל ברצונו יתברך, גם כשבאים עליו יסורים, חס ושלום, ומאמין שהם טובות גדולות, על כן הוא יכול לשמח את עצמו תמיד, כי יודע שהשם יתברך מלא רחמים, וכוונתו יתברך בודאי לטובה, ולא לעולם יריב, ובודאי ישוב ה’ וירחמהו וייטיב אחריתו, והיסורים יתהפכו לו לטובה גדולה לעולמי עד ולנצח נצחים, ועל כן הוא בשמחה תמיד.

 

 

 

ובעניין התקרבות לעבודת השם יתברך – סיפרו לו שישנם אנשים המתקרבים לעבודת הבורא ואחר כך מתרחקים. על כך ענה רבי נחמן ואמר: אף על פי כן יקר אצל השם יתברך ההתקרבות בעצמו אף לפי שעה. אף על פי שאחר כך נעשה מה שנעשה חס ושלום. הלא על שעת מתן תורה נאמר (שיר השירים ד): "לבבתיני באחת מעיניך" – ועל זה נאמר במדרש (שיר השירים רבה א): מהו באחת מעיניך? אלא שבעין השניה כבר היו מסתכלים על העגל. נמצא שבשעת מתן תורה כבה היה דעתם לפרוש, חלילה, ולמרות הכל היה יקר בעיני השם יתברך מאוד עניין ההתקרבות בעצמו, כמו שכתוב "לבבתיני באח מעינייך" – כי דבר זה יקר מאוד בעיני השם יתברך.