רצון

 

כל הקורבנות של הבהמות והעופות שיש בהם שחיטה, זה בחינת זביחת היצר הרע. אבל מנחת עני אין בה שחיטה. ואין עני אלא מן הדעת. כלומר, מי שהוא עני מן הדעת ואין בו דעת לזבוח את יצרו לגמרי, ואף על פי כן הוא רוצה להקריב קורבן לקב"ה, התורה נתנה לו עצה – שיקריב מנחת סולת, ונאמר בה דייקא "ונפש כי תקריב". ואמרו רבותינו ז"ל: מעלה אני עליו כאילו הקריב את נפשו.

 

נפש זה בחינת רצון, דהיינו, שלמרות שאין בה שום שחיטה, אף על פי כן היא יקרה מאוד בעיני הקב"ה. מאחר שרצונו חזק כל כך בהשם יתברך עד שגם הוא בעניותו הגדולה אינו מונע את עצמו מלהקריב קורבן לה’, כלומר בחינת קורבן מנחה שהיא בחינת נפש ורצון.

 

ועיקר הארת הרצון וההשתוקקות והכיסופים לבורא עולם הוא בארץ ישראל. ומחמת שהרצון הוא בחינת ריח, על כן נקראת ארץ ישראל "ארץ המוריה" – על שם הריח, ולכן תחילת כניסת ישראל לארץ היתה ליריחו, שנקראת על שם הריח, כי שם עיקר הריח הטוב והנפלא של התנוצצות אלוקותו, שעל ידי זה משתוקקים וכוספים אליו יתברך ברצון חזק ללא שיעור. וכל אחד ואחד כפי מה שממשיך על עצמו קדושת ארץ ישראל, מכל שכן כשזוכה לבוא אליה לשם שמים, כך גם מושפעת עליו הארת הרצון. אולם המניעות שיש על זה הן רבות ועצומות, ובפרט מי שבאמת רוצה לבוא לארץ ישראל. אבל ברגע שבאמת רוצה לבוא, מיד נמשך עליו הארה מהארת הרצון שמאיר בארץ ישראל, ועל ידי תוקף הרצון והחשק הבא על ידי המניעות דווקא, על ידי זה יכולים לדלג על כולם ולבוא אל ארץ ישראל.

 

 

איני סוחר של שמן מכונות…

 

פעם בא איש אחד לרבנו וביקש ממנו שיברך אותו בברכת פרנסה.

 

אמר לו רבנו: אמשול לך למה הדבר דומה, לסוחר בדים גדול שבא פעם אל הסיטונאי העוסק בכך והזמין אצלו כהרגלו כמות גדולה של בדים. פעם לאחר שהזמין את הבד, כשהחל לנסוע עם עגלתו, הבחין בכך שהעגלה לא נוסעת כראוי מכובד הסחורה הטעונה עליה. נכנס בחזרה אל הסיטונאי ואמר לו: יש לכם מעט שמן מכונה למרוח בו את אופני העגלה כדי שתיסע כראוי? השיב לו הסיטונאי: יש ויש – ונתן לו את השמן שביקש ואפילו בשפע.

 

ואכן החליקו גלגלי העגלה ונסע הסוחר עם עגלתו כראוי. באמצע הנסיעה פגש בחברו הנוסע בעגלה לקראתו. חברו הבחין שהוא נוסע ומחליק יפה כל כך, ושאל אותו לסיבת נסיעתו המהירה. השיב לו: זה הסיטונאי הנמצא במקום מסויים מרח לי את השמן על צירי העגלה וזו הסיבה לנסיעתי המהירה.

 

חברו לא חשב הרבה, ונסע אף הוא אל הסיטונאי וביקש ממנו את שמן המכונות הזה לאופני עגלתו. אמר לו הסיטונאי: על מה אתה מדבר? ענה לו: ברצוני שמן מכונות כמו שמכרת לחברי הסוחר. אמר לו הסיטונאי: אסביר לך את פשר הדבר: פרנסתי היא ממסחר בדים וחברך קונה אצלי סחורה תדיר, וכשראיתי איך שעגלתו לא מושכת כראוי בגלל הסחורה המרובה שהעמסתי על עגלתו, השגתי ונתתי לו את השמן. אבל אתה בא ורוצה רק שמן?! דע לך שאיני סוחר של שמן מכונות זה.

 

ואמר רבנו לאותו אדם: אלו מאנשי הדבוקים וכרוכים אחרי כשרואה אני באחד מהם שאינו יכול לעבוד את הבורא מחמת חסרון פרנסה וכדומה, אזי אני מברכם בברכת פרנסה, כדי שעגלתו הקדושה הטעונה בסחורה תיסע. אולם אתה שמבקש רק פרנסה תדע, "שאיני סוחר של שמן מכונות זה"…

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.