דיני ברכת הריח, דיני ברכת הבשמים ועוד

 

א. אין מברכים לא ברכת הריח ולא ברכת הנהנין על עישון סיגריות. ואמנם ראוי ונכון מאוד להימנע שלא לעשן כלל, אף שאין הדבר בגדר איסור גמור. ולא תיקנו חכמים ברכה על שמיעת קול נעים, ורחיצה, שהרי אינם נכנסים לגוף.

ב. מי שבירך על בשמים באמצע סעודתו והריח בהם, ונשארו הבשמים לפניו, ורוצה לחזור ולהריח בהם אחר ברכת המזון, אינו חוזר לברך ברכת הריח, כיון שהיו לפניו, ואין ברכת המזון חשובה הפסק אלא בענייני אכילה ושתיה.

 

 

ג. הנכנס לחנות של בושם שיש בו מיני בשמים, ונהנה מהריח, מברך בורא מיני בשמים. אבל אם אין בחנות בשמים ממש, אלא מיני בושם וכו’, אינו מברך.

ד. אין מברכים על בשמים של מתים הנתונים למעלה מהמטה, שאינם אלא להעביר סרחונו של המת. וכן אין מברכים על בשמים של בית הכיסא, ועל שמן העשוי להעביר את הזוהמא. ועל "ספריי" אין לברך ברכת הריח, שבלאו הכי אין בריח ממש.

ה. אין לברך ברכת הריח על מי בושם, או על טבק העשוי מבושם עם מי ורדים, וכן פשט המנהג שלא לברך על בושם, מאחר ואין לו עיקר. ובפרט אם רובו מים. וכן אין לברך על ריח "ספריי". וכל שכן שאין לברך על צלוחית ריקנית שהיה בה ריח טוב, ועדיין נודף ממנה ריח טוב. וכן כלי שהיו בו בשמים, ויש בכלי ריח, אין לברך על זה ברכת הריח.

ו. אסור להריח ולברך על בשמים התלויים בצווארה של אישה, ונכון להיזהר מלהריח בכוונה מריח בושם כשאשתו נידה.

ז. בשמים של עבודת כוכבים אין מברכים עליהם, לפי שאסור להריח בהם.

 

 

 ח. יש להזהיר את הנוהגים לומר הלל ביום ה’ באייר, שחלילה מלברך על ההלל ביום זה, והמברך הרי הוא נושא שם שמים לבטלה, ועוונו חמור ביותר, ואסור לענות אחריו אמן. וכן הורו כל גדולי הדור זיע"א, ומכל שכן שאסור לברך על ההלל ביום הי באייר, ואין לנוהגים כן על מה שיסמוכו.

ט. אסור לברך ברכת שהחיינו בליל ה’ באייר, או ביום ה’ באייר, וכל המברך הרי הוא נושא שם שמים לבטלה, ואסור לענות אחריו אמן.

י. קהל שנעשה להם נס, ואפילו עיר שלימה שנעשה להם נס, אינם רשאים לברך על ההלל. ורשאים לומר פסוקי ההלל בלי ברכה, כמי שקורא תהילים, ואין בזה איסור משום "כל האומר הלל בכל יום" וכו’, שאין איסור זה אלא כשמברך על ההלל.

יא. מי שניצול מסכנה, כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנת נפשות, וכן אם ניצול בתאונת דרכים, או שנדקר בסכין וכו’, כשמגיע שוב למקום ההוא יאמר בלי שם ומלכות: "ברוך שעשה לי נס במקום הזה". ורק בנס היוצא מגדר הטבע, כגון שנברא לו מעיין וכו’, בזה מברכים בשם ומלכות שעשה לי במקום הזה.

 

 

יב. ארבעה צריכים להודות, יורדי הים כשעלו ממנה, הולכי מדברות כשיגיעו לישוב, מי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. וסימנך: וכל החיי"ם יודוך סלה – ח’בוש, י’סורים, י’ם, מ’דבר.

יג. ומברך: ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב. והשומעים אומרים: מי שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה.

יד. המנהג הוא שאין הקטן פחות מי"ג שנה מברך ברכת הגומל, שהרי אינו יכול לומר "לחייבים טובות". וגם האב אינו יכול לברך הגומל במקום בנו.

טו. יש להזהיר את הקהל שיענו אמן אחר ברכת הגומל קודם שיענו: "מי שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה". והמברך עונה אחר הקהל: "אמן כן יהי רצון".

טז. מי שהיה בבית האסורים ויצא משם, ונתחייב בברכת הגומל, וגם נסע מעיר לעיר שיעור מהלך פרסה, אף שנתחייב בברכת גומל ב’ פעמים, אינו מברך אלא ברכה אחת, ועולה לו לזה ולזה.

יז. חטופי מטוס ששוחררו יש להם לברך ברכת הגומל, אבל קרוביהם וידידיהם אין להם לברך הגומל. והאשכנזים רשאים לברך על הצלת קרוביהם ורפואתם.

יח. נשים חייבות לברך ברכת הגומל לאחר שנתרפאו ממחלה, או לאחר לידת בן או בת. ולכתחילה תברכנה כשעושים מסיבה בבית להולדת הבת, או בעת לימוד "ברית יצחק", שנוהגים לערוך בליל הברית, או בעת סעודת המילה, כשיש שם עשרה אנשים גדולים. ותברכנה בפתח החדר, בקול רם, כדי שישמעו את הברכה. וכן יכולות לברך בעזרת הנשים, כשיש עשרה אנשים בבית הכנסת, בעת קריאת התורה בין גברא לגברא. ואין לבעל לברך הגומל במקום אשתו, אלא אם כן גם הוא נתחייב בברכה זו, כגון שנסע מעיר לעיר שיעור פרסה וכו’, שאז יברך בבית הכנסת בעת קריאת התורה, ואשתו תשמע את ברכתו בעזרת הנשים, ותכוין לצאת ידי חובת הברכה, וגם הוא יתכוין להוציאה בברכתו.

יט. יש מי שכתב שיכולות הנשים שנתחייבו בברכת הגומל לברך ברכה זו בפני נשים ואיש אחד, ואין לסמוך על דבריו.

כ. אפשר לברך ברכת הגומל בלילה (בעשרה). ומכל מקום יש המקפידים שלא לברך ברכה זו אלא ביום.