דיני קדושת בית הכנסת

 

א. אין לשחוט בתוך בית הכנסת, אפילו שחיטת העופות בערב יום הכיפורים. אבל בחצר בית הכנסת, מותר לשחוט.

ב. אסור לשבת בבית הכנסת רגל על רגל. משום דהוי כשחץ וגאווה. ואפילו בביתו אין ראוי לישב כך. ומכל מקום אם כוונתו לתת על רגליו ספר ויהיה הדבר נוח לו לקריאה מותר, דרחמנא ליבא בעי. ובכל זאת בבית הכנסת אין ראוי לעשות כן, גם כשכוונתו לתת על רגליו ספר וכו’. ובפרט אם הוא בן תורה.

ג. אין ישנים בבית המדרש אפילו שינת עראי, וכל המתנמנם בבית המדרש תורתו נעשית קרעים קרעים, שנאמר, וקרעים תלמיד נומה. ואין משיחין בבית המדרש אלא בדברי תורה, ואפילו מי שנתעטש אין אומרים לו לרפואה (אסותא) בבית המדרש, ואין צריך לומר בשעת הלימוד, שהמפסיק בשעת הלימוד עונשו גדול. ויש אומרים שבזמן הזה שאין נזהרים כל כך בשיחה בבית המדרש אומרים רפואה בבית המדרש, ונכון להחמיר.

ד. במקומות שאין נוהגים לנגן בכלי שיר באמצע בתפילות (בימי חול), אין להתיר לנגן בכינור ועוגב בעת התפילה. אבל אם עורכים בבית הכנסת סעודת מצווה מותר להביא לשם כלי שיר. וכן בחול המועד שיש מצווה לשמוח ברגל, וכו’, מותר לנגן בכלי שיר.

ה. הדבר ברור שיש למנוע קריאת עיתונים בתוך כותלי בית הכנסת (בדברי חולין), אף בעיתון שהתירו הרבנים לקרוא בו.

ו. לא ינשק אדם לבניו הקטנים בבית הכנסת, כדי לקבוע בליבו שאין אהבה כאהבת המקום, ולכן מה שיש נוהגים להתנשק עם העולה לספר תורה בבית הכנסת, מאחר ואין נוהגים כן בארץ ישראל, יש למונעם מכך, ומצווה לבטל המנהג בדרכי נועם. ומכל מקום מותר לנשק ידי אביו ורבו בבית הכנסת לכבוד והכנעה, אפילו בבית הכנסת.

ז. החיוב לעמוד מפני אביו ורבו, או מפני זקנים וחכמים הוא גם בבית הכנסת ובבית המדרש, ואפילו בשעה שלומד או מתפלל.

ח. אין מחשבים חשבונות בבית הכנסת, אלא אם כן הם חשבונות של מצווה, כמו קופת צדקה, פדיון שבויים וכו’. ונכון להחמיר שלא לעיין בחשבונות שלו של מים וחשמל, וכו’, באמצע פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע, אף שהוא מפסיק את תפילתו לאיזה זמן, שיש בזה משום היסח הדעת.

ט. יש אומרים שמותר למכור בבית הכנסת ספרי הלכה ומוסר, בשעה שרבים באים לשם, כגון בשעה שמגיעים לשמוע שיעור הלכה, וכו’. משום שיש מצווה בקניית ספרי הלכה ולימוד בהם. ובימות הקיץ אם אפשר נכון שהמוכר יעמוד בפתח בית הכנסת מבחוץ.

י. אין נכנסים לבית הכנסת ולבית המדרש אלא לצורך מצווה, כגון תפילה או תורה וכו’. ואם צריך לקרוא לאדם שנמצא בבית הכנסת, יכנס ויקרא איזה פסוק, או שיאמר דבר הלכה, או שישמע דבר הלכה, או שישהה מעט בבית הכנסת, ואחר כך יקראנו. ולא יכנס לבית הכנסת ולבית המדרש כדי לקצר דרכו. אבל אם נכנס לבית הכנסת שלא על דעת לקצר את דרכו, ואחר כך רוצה לצאת בפתח אחר המקצר את דרכו, רשאי לעשות כן.

יא. אף על פי שאין נכנסים לבית הכנסת כדי להינצל מן הגשמים, מכל מקום אם היה לומד בחוץ, וירדו גשמים, ורוצה להיכנס לבית הכנסת מפני שיש מטר בחוץ, מותר. ובימות הגשמים יש להיזהר שלא להיכנס לבית הכנסת עד שיקנח מנעליו היטב מהטיט והבוץ, שלא ילכלך את ריצפת בית הכנסת. וראוי שלא יהיה עליו ועל בגדיו שום לכלוך.

יב. אין להכניס שום מיטה של מת אפיל של תלמיד חכם לבית הכנסת, או לבית המדרש, ולהניח מטתו במקום שהיה דורש, ולהספידו שם. אולם אם הוא מגדולי הדור, וסבא דמשפטים, ראש בית דין מקודש, יש להתיר בזה.

יג. תלמידים קטנים שרוצים ללמדם שפה אחרת בבית הכנסת, אחר סיום לימוד השיעורים בלימודי קודש, כדי למנוע מהם ללכת ללמוד שפה זו בבתי ספר חילוניים שיושבים שם בתערובת בנים ובנות יחדיו, יש להקל להם ללמוד שפה זו בבית הכנסת, וגם על ידי כך נמנעים מביטול תורה על ידי ההליכה והחזרה מבית הכנסת לבית הספר. ומכל מקום לכתחילה עדיף היכא דאפשר, לייחד כיתת לימוד מחוץ לבית הכנסת, במקום הסמוך והקרוב לשם, כדי ללמד שם לימודי חול.

יד. אין לערוך הרצאות של חול בבית הכנסת, וכל שכן לערוך שם קונצרטים וכו’. אלא אם כן ההרצאה כוללת גם דברי חיזוק ועידוד לשמירת התורה והמצוות (כגון עריכת "סמינרים" לחיזוק וקירוב). מותר למסור שיעור לנשים בבית הכנסת, באופן שקובעים שעה לנשים, ואין שם אנשים.

טו. נכון ורצוי מאוד שחייל הנכנס לבית הכנסת יכסה את נשקו תחת בגדיו, ולא יראה לחוץ. ואם אי אפשר לו לכסות, כגון רובה גדול וכו’, יש להקל להיכנס עם הנשק לבית הכנסת לתפילה.

טז. עיוור הרגיל ללכת עם כלב הנחיה, המוליכו ומדריכו ממקום למקום, אין לו להכניס את הכלב לבית הכנסת, וכל שכן בשעת התפלה והלימוד. אלא אם יש לו בית כנסת קבוע שהוא מתפלל שם, יקבעו לו איזה עמוד או מוט מחוץ לבית הכנסת (בריחוק מן הפתח), כדי שיוכל לקשור אל המוט את הכלב, בטרם כניסתו לבית הכנסת.

יז. אין להכניס אופניים לבית הכנסת, אפילו אם הוא חושש להעמידם בחוץ מפני הגנבים, שאין זה כבוד בית הכנסת. אבל מותר להכניסם לחדר הסמוך לביהכ"נ, או למטבח והמסדרון.

יח. יש להקל לגלח את הקטן בבית הכנסת בתגלחתו הראשונה, ולעשות שמחה, שהיא מצווה שמניחים לקטן פאה בראשו, ולחיבוב המצווה מרבים בשמחה, וכמו שכתב בשער הכוונות שכן היו נוהגים, ועשו כן על מצבת רבי שמעון בן יוחאי במירון.

יט. מותר לתלות שעון גדול בקיר בית הכנסת, ואין בזה כל חשש איסור משום חוקי העכו"ם.

כ. במקומות שהגויים מקפידים שלא להכנס בבית תפילתם בנעליים, מעיקר הדין אין צריך להחמיר בזה לדידן. ומותר להכנס בנעליים לבתי כנסת שלנו, ואף על פי שבכל מקום שהגויים מחמירים באיזה עיניין אנו גם כן מחמירים, מכל מקום העיקר בזה להקל. ובפרט דשכיחי גנבים והנעליים צריכות שמירה. ויש נוהגים להחמיר בזה, ואינם נכנסים לבית הכנסת עם נעליים, ויש שלהם על מה שיסמוכו, ומכל מקום אין נהוג לעשות כן.

כא. משפחות מישראל שאין להן קורת גג, כגון בעת מלחמה או אסון, מותר לשכנם באופן זמני בבית הכנסת, ולדור שם. ומכל מקום לא יאריכו בישיבתם בבית הכנסת לדור שם דירת קבע למעלה מחודש ימים, אלא ישיגו במהרה מקום אחר להשתכן שם. וכל זה בבית כנסת של חוץ לארץ.

כב. נשים בימי טומאתן מותרות להיכנס לבית הכנסת, כדי להתפלל ולברך כדרכן, ובפרט בימים הנוראים. ומכל מקום רשאיות להחמיר על עצמן שלא להיכנס באותם הימים לבית הכנסת. ומיהו גם בזמן טומאתן חייבות בברכות ובתפילה.

כג. אין לנטוע גן ציבורי במקום בית כנסת שחרב, שאפילו אחר שנחרבו עדיין בקדושתם הם עומדים, וכשם שנוהגים בהם כבוד בקדושתם, כך יש לנהוג בהם כבוד בחורבנם.

כד. המקילים לנטוע אילנות סביב בית הכנסת, יש להם על מה שיסמוכו, ואין לאסור בזה משום "לא תטע אשרה כל עץ אצל מזבח ה’ אלוקיך".

כה. בנין רב קומות שהקדישו דירה אחת בקומה הראשונה לשם בית הכנסת, לתפילה וללימוד תורה, רשאים לכתחילה לרכוש דירה בקומה שמעל לבית הכנסת ולדור בה, ולשכב לישון בכל שטח הדירה שלמעלה. ורק בשטח שמעל ארון הקודש שיש בו ספרי תורה, לא ישתמשו שם, ויניחו במקום ההוא ארון בגדים וכו’. ובקומות העליונות מותר בלי שום הגבלה, גם בשטח שמעל ההיכל.