סדר העולים לספר תורה

 

א. ישראל שעלה לקרוא בתורה, ואחר כך נזדמן לבית כנסת אחר, וקראוהו לעלות לספר תורה, באותה קריאה שקרא קודם לכן בספר תורה, רשאי לעלות ולברך אף לכתחילה, ואין בזה כל חשש של ברכה לבטלה.

ב. כשיש בבית הכנסת חתן בתוך שבעת ימי המשתה שלו, או אבי הבן ביום המילה, או חתן בר מצווה ביום מלאת לו י"ג שנה ויום אחד, בשבת או ביום טוב, ורוצים להעלות לספר תורה עולים נוספים מקרובי וידידי המשפחה, לכתחילה טוב שהשליח ציבור הקורא בספר תורה, יקרא לכל אחד מהעולים שלושה פסוקים חדשים, או יותר מעט, ויתחיל ויסיים בכי טוב, כדי שיוכל לקרוא בספר תורה קריאה חדשה לכל עולה נוסף. ואם בכל זאת מחמת ריבוי העולים נדחק לחזור על אותם פסוקים, רשאי לעשות כן אף לכתחילה, ואין בזה כל חשש של ברכה שאינה צריכה, שבמקום מנהג אין לומר ספק ברכות להקל. ובפרט שמנהג זה יסודתו בהררי קודש, שכן דעת מרן הריב"ש ומרן השולחן ערוך. ומכל מקום נכון מאוד שלא להרבות עולים הרבה לספר תורה, ועל קרובי החתן וידידיו לוותר משום טורח ציבור.

ג. אם אין לוי בבית הכנסת, לא יקראו לישראל במקום לוי, כדי שלא יאמרו על הכהן שעלה תחילה שאינו כהן כשר. וגם כדי שלא יטעו על הישראל לומר שהוא לוי. אלא יעלה אותו הכהן במקום לוי, כמבואר.

ד. אין להעלות לספר תורה כהן אחר כהן, או לוי אחר לוי, אלא יעלו ישראל ביניהם, ואומר השליח ציבור כשקורא לשני "אף על פי שהוא כהן יעמוד בכבוד" או עף על פי שהוא לוי וכו’. ולכן בשבת ויום טוב אחר שעלו הכהן והלוי והישראל, יעלו שוב כהן או לוי ואחריו ישראל, ושוב כהן.

ה. בית כנסת שכל המתפללים שם הם כהנים, אם יש ישראל אחד ביניהם, הוא יעלה ראשון מפני דרכי שלום, ואם אין שם ישראל, קורא כהן אחר כהן, שאין שם פגם. שהרי הכל יודעים שאין שם אלא כהנים בלבד. והוא הדין בזה לעיר שכולה לויים. ובית כנסת שרוב המתפללים הם כהנים, ויש שם שני לויים ושלושה ישראלים, יעלו לספר תורה כהן ולוי וישראל, ושוב פעם כהן לוי וישראל. ולאחר שנשארו רק כהנים, מותר להעלות כהן אחר כהן, כשאומרים בכל פעם "ואף על פי שהוא כהן יעמוד בכבוד" ואין בזה כל פגם.

ו. בית כנסת שמספרם שלושים איש, ומהם יותר מעשרים איש לויים, והיתר ישראלים, ואין שם כהן, ועד עתה נהגו שבעלייה לספר תורה לא עלה לוי שני, הנכון הוא כמנהגם, וכל הרוצה לשנות ידו על התחתונה, שכל שאפשר שלא להעלות לוי אחר לוי, יש להשתדל לעשות כן. ולכן לאחר שעלה לוי לעליית ראשון, יעלה אחריו ישראל ולא לוי, ורק במקום שאין שם ישראלים כלל, מותר להעלות לספר תורה לוי אחר לוי, ואין לחוש בזה לפגם כלל.

ז. ביום ראש חודש ובימי חול המועד, שיש ארבעה עולים לספר תורה, הרביעי יכול להיות כהן או לוי או ישראל, ואין בזה כל חשש.

ח. לכתחילה אין להעלות קטן פחות מי"ג שנה ויום אחד, למניין שלושה עולים בימי שני וחמישי, ומכל מקום אם עלה כבר ובירך ברכות התורה, הציבור יוצא ידי חובת ג’ עולים בעליית הקטן. וכשיש צורך קצת להעלות קטן לספר תורה בימי שני וחמישי, כגון נער המניח תפילין ימים מספר לפני מלאת לו י"ג שנה ויום אחד, אפשר לסמוך על הפוסקים המקילים בזה, ולהעלותו לכתחילה לספר תורה, ועולה למניין שלושה. וכל שכן באופן שהנער הולך עם הוריו לבית הכנסת במעמד חגיגי, שמותר שיעלה לתורה, אף שחסרים לו כמה ימים להיות בר מצווה.

ט. מותר להעלות קטן לספר תורה בשבתות ובימים טובים, והקטן מצטרף לחובת שבעה עולים בשבת, והוא שהגיע לחינוך ויודע למי מברכים, שהוא מבן שש שנים ומעלה. ויכול הקטן לקרוא בעצמו את פרשת עלייתו, כשהוא בקי לקרוא בספר תורה בלי טעויות, ובטעמי המקרא. וכל זה בין כשעולה הקטן באמצע הקרואים, ובן כשעולה הקטן בסוף הקרואים. ובמקום שיש מנהג ברור שאין מעלים קטן לספר תורה כלל, יעשו כמנהגם, ולא ישנו מפני המחלוקת.

י. לכתחילה אין להתיר לקטן להיות שליח ציבור הקורא בתורה את כל הפרשה כולה, ומכל מקום בשעת הדחק כשאין שם איש היודע לקרוא בתורה בטעמיה ובדקדוקיה כמו הקטן, יכולים לסמוך על הפוסקים המתירים שיקרא את כל הפרשה כולה, מאחר ואין שם מי שיקרא בתורה. שהעיקר מדינא כדבריהם.

יא. יש אומרים שבמקום שאין שם כהן שהגיע למצוות, מותר להעלות כהן קטן לספר תורה, באופן שהגיע לחינוך ויודע למי מברכים, ויודע לקרוא עם ציבור מילה במילה את קריאת התורה. ויש חולקים וסוברים שבכהאי גוונא יעלו ישראל במקום כהן. והמנהג להוציאו לחוץ, ולא להעלות כהן קטן ראשון, אף שמצד הדין יכולים לקרותו ראשון.

יב. יש להתיר להעלות לספר תורה מחללי שבתות בפרהסיא, ועוברי עבירה, אם יש לחוש למחלוקת ואיבה, שבזה יש להעלים עין מהם, ויש להשתדל לחזור ולקרוא שנית את הקריאה לעולה אחריו. ואם יש חשש שאם יחזרו על הקריאה תתעורר מחלוקת, אין צריך לחזור על הקריאה, אלא יעלו עולה נוסף לספר תורה. ולכתחילה על הגבאים שומרי משמרת הקודש לפקוח את עיניהם שלא להעלות לספר תורה מחללי שבת בפרהסיא, לעליית כהן או מפטיר, שהרי אי אפשר לחזור על קריאה זו מבלי שירגישו בדבר, ותתעורר מחלוקת. ונכון לעשות הכל בחכמה באופן שלא ירגישו הללו, ששנאה תעורר מדנים חס ושלום.

יג. מחלל שבת בפרהסיא העולה לספר תורה ומברך, יש לענות אמן אחר ברכותיו, אבל אלו הכופרים בה’ ובתורתו, כמו הרפורמים וכו’, אין להעלותם לספר תורה, ואין לענות אמן אחר ברכותיהם.

יד. מי שמגלח את זקנו בתער, שעובר בכל פעם בחמישה לאוין מן התורה, מעיקר ההלכה מותר להעלותו לספר תורה, ולהשלים בו מניין שבעה עולים בשבת. ואם אפשר נכון יותר שלא יעלה מתוך השבעה עולים, אלא מן העולים הנוספים לחובת היום. ודברי חכמים בנחת נשמעים, להוכיחם ולהחזירם בתשובה בדרכי נועם. ואם חכם הקהל רואה לנכון לגדור גדר שלא להעלות מגלחי זקנם בתער, ודבריו מתקבלים בקהילתו, רשאי לגדור גדר שלא להעלות לספר תורה מגלחי זקנם בתער, עד שיחזרו בתשובה.

טו. אין להעלות לספר תורה יהודי ערל שלא מלו אותו אבותיו מתוך מרד ומעל, כדי לזרזו שימול את עצמו. וערל בר מצוה אם הוא מוכן למול בהקדם ואין העיכוב מצידו כלל, רשאים להעלותו לספר תורה, ואם לאו, אל יעלוהו. ואם קנה פתיחת ההיכל או הגבהת הספר תורה, יש אומרים שמותר לו לפתוח את ההיכל או להגביה את הספר תורה, כדי שלא להרחיקו לגמרי.

טז. יהודי שחי עם נכריה בלי גיור, ונולדו להם בנים, ונתגיירו כדת וכדין לפי כללי ההלכה, אף על פי שהאב חטא בחטא חמור במאוד, במה שחי עם נכריה, מכל מקום מותר להעלות לספר תורה את הבנים שנתגיירו כדין, ואשר מקבלים חינוך יהודי.

יז. הדבר ברור שאסור לפי הלכה להעלות אישה לספר תורה, אפילו אם היא רק מברכת על הקריאה, והשליח ציבור קורא בקול רם את הקריאה, ובפרט בזמן הזה שבעוה"ר הרפורמים רוצים לקעקע את יסודות היהדות, ומבקשים להעלות לספר תורה נשים, שבודאי שיש לעמוד בפרץ ולמנוע דבר זה, וכבר אמרו חז"ל: "אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור".

יח. כהן או לוי שהם אבלים תוך שבעה ימי אבלות, אינם עולים לספר תורה, גם בשבת שבתוך ימי האבל. וגם אם חל יום השביעי לאבלות בשבת, המנהג בארץ ישראל שאינם עולים לספר תורה שבת שחרית. אבל אם חל יום השביעי של האבלות בשבת, מותר להעלות את האבל בקריאת הספר תורה במנחה של שבת. וגם יכולים לנהוג כמנהג עיר הקודש חברון ת"ו, שקודם ברוך שאמר יגשו כמה מאנשי בית הכנסת אל המקום שיושב שם האבל, ואומרים  לו הפסוקים לא יבוא עוד שמשך וכו’ והשכבה, ובזה הוא יוצא מגזירת שבעה לגמרי, ויוכל לעלות לספר תורה למניין שבעה עולים , לחובת היום.

יט. אם מלין את הבן בשבת תוך שבעת ימי האבלות של אבי הבן, אין קורין אותו לספר תורה, כיון שהעלייה לספר תורה ביום המילה הוא רק ממנהג טוב. ונכון שלא יבוא האבל לבית הכנסת בעת הקריאה.

כ. אבל תוך שבעה בתשעה באב, אינו רשאי לעלות בשחרית, לקריאת "כי תוליד בנים", וכן במנחה של תשעה באב.