התפילה בערב שבת

 

א. מי שלא התפלל מנחה בערב שבת, והגיע לבית הכנסת אחרי שהציבור קיבל עליו שבת, לא יתפלל מנחה באותו בית הכנסת, אלא יתפלל במקום אחר. אולם אם בשעה שמתחיל להתפלל הציבור עדיין לא קיבל עליו שבת, רשאי להתחיל את העמידה, אף שיודע שבאמצע התפלה הציבור יגיע לקבלת שבת. (ילקו"י ד/א קצט)

ב. מנהגינו שבעת אמירת "מזמור לדוד" ו"לכה דודי" הופכים את פניהם לצר מערב. ומקור מנהג זה הוא בדברי האר"י ז"ל. ואף שמחזירים אחוריהם לארון הקודש, אין לפקפק במנהג זה, שיסודתו בהררי קודש, והנח להם לישראל. (ילקו"י ד/א קצט)

ג. בעת שאומרים "בואי כלה" וכו’, בזה מקבלים את השבת לפי מנהגינו. והמנהג לסמוך לבואי כלה פרק במה מדליקין, ואחר כך אומרים מזמור שיר ליום השבת, וכן ראוי להנהיג. ודי לומר מזמור שיר פעם אחת, וכן מנהגינו. (ילקו"י ד/א ר’)

ד. מקדימין להתפלל ערבית מוקדם יותר מבימות החול, ומזמן פלג המנחה [שעה ורבע קודם צאת הכוכבים] ויכול להתפלל ערבית ולקבל שבת, ולאכול מיד. ומכל מקום טוב ונכון להמתין מלקדש עד שיגיע זמן צאת הכוכבים, שהוא כרבע שעה אחר השקיעה, או לכל הפחות טוב שיאכל עד כזית פת אחר שיגיע זמן צאת הכוכבים. (ילקו"י ד/א רא)

ה. כשמתפללים ערבית קודם צאת הכוכבים, צריך הרב או הגבאי להכריז אחר התפלה, ולהזכיר לציבור לחזור ולקרוא קריאת שמע אחר צאת הכוכבים. (ילקו"י ד/א רא)

ו. המנהג פשוט שאין אומרים בתפלת ערבית בליל שבת "והוא רחום יכפר עוון", וכמה טעמים לזה. ואין לשנות מהמנהג. (ילקו"י ד/א רה)

ז. מנהגינו לומר חצי קדיש לפני אמירת "ברכו" בערבית של שבת, אפילו שאמרו אחר במה מדליקין קדיש על ישראל. ויש נוהגים על פי סידור עץ חיים, שמיד אחר קדיש על ישראל אומרים "ברכו", ויש להם על מה שיסמוכו, והנח להם במנהגם.

ח. בברכת השכיבנו שבתפלת ערבית של שבת, אינו חותם בה שומר את עמו ישראל וכו’, שהרי שבת אינה צריכה שמירה, כי השבת עצמה היא השומרת אותנו. ולכן כשמגיע ל"ובצל כנפיך תסתירנו" אומר שם ופרוס עלינו ועל ירושלים עירך סוכת שלום וכו’. ואין לומר סוכת רחמים ושלום, אלא סוכת שלום בלבד. וחותם, ברוך אתה ה’ הפורס סוכת שלום עלינו וכו’.

ט. אם טעה וחתם בליל שבת בברכת השכיבנו שומר את עמו ישראל לעד, אם נזכר בתוך כדי דיבור [שיעור שיאמר שלום עליך רבי], יאמר מיד אחר תיבת לעד הפורס וכו’. ואם שהה זמן של תוך כדי דיבור מסיום הברכה, יצא ידי חובה ואינו צריך לחזור ולברך ברכת השכיבנו.

י. אחר סיום ברכת הפורס סוכת שלום וכו’, אומרים פסוק "ושמרו בני ישראל את השבת" וכו’,  ובמועדים אומרים אלה מועדי וגו’, וידבר משה וגו’. (ילקו"י ד/א רב)

יא. נוהגים לומר חצי קדיש בין גאולה לתפלה של ערבית, שתפלת ערבית רשות [במקום מצוה עוברת], אף בלילי שבתות וימים טובים. ומכל מקום אם חל ראש חודש בשבת, ושכח לומר בתפלת ערבית "יעלה ויבא", אינו חוזר. שהוא משום שאין מקדשין את החודש בלילה.

יב. אומר ויכולו בתפלת לחש של ערבית, דאמר רב המנונא כל המתפלל ואומר ויכולו, כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. אל תקרי ויכולו אלא ויכלו, פירוש, הקדוש ברוך הוא והוא. ובדיעבד אם לא אמרו אין מחזירין אותו, ובפרט שאומרים ויכולו בקידוש.

יג. נער שימלאו לו י"ג שנה בשבת [דהיינו יום שנולד בו], מותר לו להתפלל כשליח ציבור בערבית של שבת. אבל אם מתפללים ערבית של שבת מבעוד יום, לא יעמוד להתפלל כשליח ציבור. אבל לעצמו מותר לו להתפלל ערבית מבעוד יום, ואינו צריך להמתין מלהתפלל עד שיהיה לילה ודאי, כדי שיהיה לבר תיובא. והמחמיר להמתין מלהתפלל ערבית עד שיהיה לילה ודאי, כדי שיהיה מחוייב במצוות, תבוא עליו ברכה. ועל כל פנים צריך שיחזור לקרוא קריאת שמע כשיחשיך. ובלאו הכי גם כל הקהל צריכים לעשות כן. (ילקו"י ד/א רי)

יד. יש לנהוג בכל תפלות של יום שבת לומר: "שבת קדשך וינוחו בו", בין בשחרית, בין במוסף ובין במנחה. אבל בערבית של שבת יש לומר "וינוחו בה". והנוהגים לומר בתפלת המנחה "וינוחו בם", יש להם על מה שיסמוכו. אלא שצריכים לומר "והנחילנו ה’ אלוקינו שבתות קדשך וינוחו בם", ושלא כהטועים לומר שבת קדשך וינוחו בם. (ילקו"י ד/א ריא)

טו. אחר תפלת שמונה עשרה של ערבית של שבת חוזרים לומר "ויכולו", משום יום טוב שחל להיות בשבת, שאז אין אומרים אותו בתפלה. וגם להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל. ואומרים אותו בקול רם ומעומד. (ילקו"י ד/א ריב)

טז. מי שלא אמר ויכולו עם הצבור, כשאומר אח"כ ויכולו לא יתכוין לשם עדות, אלא כקורא בתורה. וכן הנשים האומרות ויכולו, לא יתכוונו לשם עדות. ויש אומרים שצריך שיאמר ויכולו עם אדם נוסף, והעיקר לדינא שיכול לאומרו ביחיד כשאינו מתכוין לשם ערות.

יז. השליח ציבור אומר ברכה "מעין שבע", ואין היחיד אומר אותה. ובשבת שבעשרת ימי תשובה אומר "המלך הקדוש שאין כמוהו". ואם טעה ואמר האל הקדוש שאין כמוהו, אם עדיין לא סיים הברכה, חוזר ואומר המלך הקדוש וכו’. ואם סיים הברכה אינו חוזר.

יח. אין לשליח ציבור לכרוע ולהשתחוות בברכה "מעין שבע" בין בתחלת הברכה ובין בסופה. ומכל מקום שליח ציבור הנוהג לכרוע בברכה זו, אין גוערים בו מפני המחלוקת. אלא שראוי להודיעו אחר כך שעל פי הדין אין ראוי להשתחוות במקום שלא תיקנו חכמים. (ילקו"י ד/א רטו)

יט. אומרים ברכה מעין שבע גם בשבת ויום טוב, וגם בשבת שבאה אחר יום טוב. וביום טוב שחל בשבת, אינו מזכיר של יום טוב בברכה מעין שבע. אולם ליל פסח שחל בשבת, אין אומרים בו ברכה מעין שבע, דספק ברכות להקל. ומכל מקום שליח ציבור שטעה והתחיל באמירת ברכה מעין שבע בליל פסח שחל בשבת, אין להפסיק אותו באמצע הברכה. אלא שלא יענו אמן אחר ברכתו, דספק אמן יתומה לקולא. (ילקו"י ד/א רטו)

כ. אין לשליח ציבור לומר ברכה מעין שבע אלא אך ורק בבית כנסת, במקום הקבוע לתפלה. אבל אם מתפללים בבית חתנים ובבית אבלים, וכיוצא בזה, אין לומר ברכה זו. ובירושלים שקדושתה חמורה, נהגו לברך ברכה זו בכל מקום, שמפני רוב קדושתה חשובה כבית כנסת. ובמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל. ויש מאחינו האשכנזים הנוהגים שגם בירושלים אין מברכים ברכה זו בבית חתנים או בבית אבלים. (ילקו"י ד/א רטז)