מריבה

 

 

למחלוקת, סגולה לומר: "ויקרא אסא אל ה’" עד "אנוש". (דברי הימים ב – יד’, י’).

 

מי שאין בטחונו באלוקיו, על ידי זה באים מלחמות ומריבות.

 

על ידי לימוד התורה נופל פחד על האומות, שלא ילחמו עם ישראל.

 

למחלוקת, תאמר: "ויאמר ה’ אלוקי אבותינו" עד "כי עליך עינינו" – מה שאמר יהושפט. (דברי הימים ב – כ’).

 

בשעת מלחמה צריך להכין כלי מלחמה כנהוג, והקב"ה יעשה מה שברצונו. ואין לסמוך על הנס.

 

הקובע מקום לתפילתו, אויביו נופלים תחתיו.

 

אין להתפלל על שום אדם שימות, כי יותר טוב שימותו בידי אדם ולא בידי שמים.

 

אל תתגרה ברשע, כל שכן ברשע שהשעה משחקת לו.

 

 

(י) וַיִּקְרָא אָסָא אֶל-יְהוָה אֱלֹהָיו, וַיֹּאמַר, יְהוָה אֵין-עִמְּךָ לַעְזֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ, עָזְרֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כִּי-עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל-הֶהָמוֹן הַזֶּה:  יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אַתָּה, אַל-יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ.

 

 

ו וַיֹּאמַר, יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ הֲלֹא אַתָּה-הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם, וְאַתָּה מוֹשֵׁל, בְּכֹל מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם; וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה, וְאֵין עִמְּךָ לְהִתְיַצֵּב. 

ז הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהֵינוּ, הוֹרַשְׁתָּ אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִלִּפְנֵי, עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל; וַתִּתְּנָהּ, לְזֶרַע אַבְרָהָם אֹהַבְךָ–לְעוֹלָם. 

ח וַיֵּשְׁבוּ-בָהּ; וַיִּבְנוּ לְךָ בָּהּ מִקְדָּשׁ, לְשִׁמְךָ לֵאמֹר. 

ט אִם-תָּבוֹא עָלֵינוּ רָעָה, חֶרֶב שְׁפוֹט וְדֶבֶר וְרָעָב, נַעַמְדָה לִפְנֵי הַבַּיִת הַזֶּה וּלְפָנֶיךָ, כִּי שִׁמְךָ בַּבַּיִת הַזֶּה; וְנִזְעַק אֵלֶיךָ מִצָּרָתֵנוּ, וְתִשְׁמַע וְתוֹשִׁיעַ. 

י וְעַתָּה הִנֵּה בְנֵי-עַמּוֹן וּמוֹאָב וְהַר-שֵׂעִיר, אֲשֶׁר לֹא-נָתַתָּה לְיִשְׂרָאֵל לָבוֹא בָהֶם, בְּבֹאָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  כִּי סָרוּ מֵעֲלֵיהֶם, וְלֹא הִשְׁמִידוּם. 

יא וְהִנֵּה-הֵם–גֹּמְלִים, עָלֵינוּ:  לָבוֹא, לְגָרְשֵׁנוּ, מִיְּרֻשָּׁתְךָ, אֲשֶׁר הוֹרַשְׁתָּנוּ. 

יב אֱלֹהֵינוּ, הֲלֹא תִשְׁפָּט-בָּם, כִּי אֵין בָּנוּ כֹּחַ, לִפְנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה הַבָּא עָלֵינוּ; וַאֲנַחְנוּ, לֹא נֵדַע מַה-נַּעֲשֶׂה–כִּי עָלֶיךָ, עֵינֵינוּ.