צדקה

 

 

אלו גומלי חסדים העושים חסד, ולפעמים גורמים עם החסד לרעה, ועושים עצמם כאילו אינם רואים הרעה, הצומחת מחסדם, וזהו בחינת האזהרה שהזכיר לכהנים, בחינת חסד שלא יפסיעו פסיעה גסה, על ידי זה גורמים, שהדין של מעלה אינו במתינות, חלילה. וכן להיפך, כשמדקדקים בחסדם שלא יצמח לרעה, על ידי זה הדין במתינות.

 

מחדשי אורייתא (תורה) צריכים ללמוד קודם החידוש פוסקים וגם אחר כך, והלימוד של הפוסקים הוא השמירה על החידושים, שלא יגע בהם זר, גם כשרוצה לעשות צדקה, צריך לעשות כן כמו בחידושי התורה.

 

חידושי התורה והצדקה, כל אחד מעורר את חבירו.

 

גדול כוח המעשר, שמהפך הקללה לברכה.

 

על ידי מעשר מתבטלים הרהורי ניאוף.

 

הגומל חסד, אין צריך לזכות אבות.

 

על ידי גמילות חסדים בא לאריכות ימים.

 

יש תפילות שאינן מתקבלות למעלה אלא עד שנותנים כל כך מעות לצדקה, כפי מספר האותיות של התפילה השייכת לזה הדבר. למשל, כשמתפלל אלו התבות: "תן לי בנים", צריך לתת צדקה כמספר אותיות ‘תן לי בנים’.