תורה ח-המשך

 

והעניין, כמו שכתוב בתיקוני זוהר (תיקון י"ד דף כ"ט ע"ב): גן – דא אורייתא, כי התורה נקראת גן. ונשמות ישראל המעיינים ומבינים בהתורה, הם בחינת עשבין ודשאין דאיתרביאו בגן. ומאין הם גדלים, הוא ממעיין, דא חוכמה, כמו שכתוב (ש"ה ד’): מעין גנים. ומהיכן מקבלין החוכמה והשכל, שהוא בחינת המעיין, הוא מהתפילה, כמו שכתוב (יואל ד’): ומעיין מבית ה’ יצא, הוא התפילה, כמ"ש (ישעיה נ"ו): כי ביתי בית תפילה. והוא בחינת מביא מכח אל הפועל, כי תפילה הוא בחינת חידוש העולם, כי תפילה הוא שמאמין שיש מחדש, אשר בידו לעשות כרצונו לשנות הטבע. והוא בחינות בריאה בכח, כמ"ש (תהלים ק"ד): כולם בחכמה עשית – שהוא בחינת התפילה שמשם יוצא מעיין החוכמה כנ"ל. והתורה היא בחינת בריאה בפועל, כמו שכתוב (משלי ח’): ואהיה אצלו אָמוֹן – אוֹמֵן, לשון פועל.

 

כי בהתורה נברא העולם, וכשמתפלל על איזה דבר, הוא בחינת חידוש העולם, והוא בחינת בריאה בכח, והוא בחינת התעוררות החוכמה שהוא בתפילה כנ"ל, ומעיין מבית ה’ יצא – זה התפילה, כי שם נתעורר החוכמה כנ"ל, ומשם נמשך המעיין הוא החוכמה אל התורה. ושם יוצא אל הפועל, כמו שכתוב (משלי ב’): מפיו דעת ותבונה. כי בהתורה הוא התגלות החוכמה, וע"י זה נעשה מעיין גנים, שהמעיין משקה הגן, וע"י זה אתרביאו עשבין ודשאין כנ"ל: וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ל"ב ע"ב): המֵעַיֵּן בתפילתו בא לידי כאב לב וכו’, שנאמר (משלי י"ג): תוחלת ממושכה מחלה לב. מאי תקנתיה (מה תיקונו), יעסוק בתורה, שנאמר (שם): ועץ חיים תאווה באה. זהו שאמרנו, כי בהתפילה עדיין הוא בכח, ואינו יוצא אל הפועל, עד שבא אל התורה, שהיא בחינת בריאה בפועל, ואזי נעשה בקשתו, ע"י שיוצא מכח אל הפועל:

 

והיינו דכתיב (בראשית ב’): ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעת ראשים. עדן הוא בחינת התפילה. כי עדן עין לא ראתה, כמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ד ע"ב): שזהו בחינת תפליה, שהוא למעלה מן הטבע, כי ע"י תפילה משנה הטבע כנ"ל. [שזהו בחינת עדן עין לא ראתה, כי למעלה מהטבע אין לנו שום תפיסא]. והיינו: ונהר יוצא מעדן – היינו מהתפילה כנ"ל, ומעיין מבית ה’ יצא. להשקות את הגן הוא התורה כנ"ל, מעיין גנים, וכאשר נמשך מעין החכמה מהתפלה, אל הגן שהוא התורה, אזי אתרביאו עשבין ודשאין, נשמות ישראל. כלומר שגדלים בהגן ומבינים ומשכילים בהתורה, ואזי זוכה ללון בעומקה של הלכה, לברר הדין, האסור והמותר, הטהור וכו’ ובזה מפריש הטוב מהרע כנ"ל. וזהו: ומשם יפרד – כי ע"י זה נפרד הרע מהד’ יסודות, ולא נשאר רק הטוב. ואזי: והיה לארבעה ראשים – הם ארבע אותיות הוי"ה, שהם שורש הטוב של הד’ יסודות כנ"ל:

 

 

וזהו בחינות ארבע ציצית, כי ארבע ציצית הם בחינת הרוח חיים. וכמ"ש (יחזקאל ל"ז): כה אמר ה’: מארבע רוחות בֺּאי הרוח. שע"י זה מכניעין הרוח סערה. שהוא הרוח של המתנגדים החולקים על הצדיקים אמיתיים, שממשיכין אריכת הרוח שלהם מהרב דקליפה שהוא בחינת עשו איש שעיר כנ"ל. ועל כן ציצית הוא לשון שער, כמו שכתוב (שם ח’): ויקחני בציצית ראשי. כי על ידם נכנע עשו איש שעיר. בחינת רוח סערה כנ"ל. וזה בחינת טלית לבן שנתעטף הקב"ה. וסידר י"ג מידות (כמו שאמרו רז"ל ר"ה י"ז ע"ב), כי הי"ג מידות הן בחינות הרוח חיים דקדושה כנ"ל. וזהו בחינת טלית, שהוא ארבע כנפות, בחינות הרוח מד’ רוחות כנ"ל. והיינו טלית לבן, היפך בחינות רוח דקליפה. בחינת עשו. שהוא אדמוני כלו כאדרת שער (בראשית כ"ה) ופירש רש"י: כטלית – כטלית דייקא, בחינת טלית דקליפה, שהוא בחינת טלית אדום, שמשם נמשך הרוח של הרשעים כנ"ל. וע"י טלית דקדושה שהוא בחינת טלית לבן מכניעין אותו, כי משם נמשך הרוח חיים דקדושה, שהוא בחינת שלש עשרה מידות של רחמים כנ"ל. ועל כן נתעטף הקב"ה בטלית לבן דייקא וסידר לפני משה י"ג מידות של רחמים. היינו כנ"ל, כי ע"י טלית דקדושה, שהוא בבחינות מקיף, שהוא בחינת הרוח חיים, בחינות (קהלת א’): סובב סובב הולך הרוח. נכנע טלית דקליפה, בחינת הרוח דקליפה: וזהו (איוב ל"ח): לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. כי ע"י הד’ כנפות. שהם בחינת הרוח חיים דקדושה. שהם בחינת הארבע ראשים כנ"ל. על ידם וינערו רשעים. בחינת מ’שפיל ר’שעים ע’די א’רץ – ראשי תיבות: א’ש, ר’וח, מ’ים, ע’פר, כנ"ל :

 

וזה פירוש: אמר רבה בר בר חנה, אמר לי ההוא טייעא, תא ואחוי לך מתי מדבר. אזלי ואחזיתינהו, ודמו כמאן דמבסמו, וגנו אפרקיד. והוה זקיפא בירכיה דחד מינייהו, ועייל טייעא תותיה בירכיה, כי רכיב גמלא, וזקיפא רומחיה, ולא נגע ביה. פסקי חדא קרנא דתכלתא דחד מינייהו, ולא הוה מיסתגי לן אמר לי: דילמא שקלת מידי מינייהו דגמירי, דמאן  דשקיל מידי מינייהו לא מיסתגי ליה. אזלי אהדרתיה, והדר מיסתגי לן:

 

פירוש רשב"ם: טייעא – סוחר ישמעאל: אזלי וחזיתינהו ודמו כמאן דמבסמי – שהיו שוכבין בפנים צהובות כשתויי יין: אפרקיד – פניהם למעלה: ועייל טייעא תותיה בירכיה – כלומר ראיתי שטייעא היה הולך תחת בירכי המת רכוב על גמל ורמחו בידו, ולא נגע ביה בברכיה: שקלא חדא קרנא – וכנף הטלית להראותו לחכמים ללמוד ממנו דין ציצית אי כבית שמאי אי כבית הלל, כדלקמן: ולא הוי קא מסתגי לן – בהמות שהיינו שוכבין לא היו יכולין להלוך:

 

תא ואחוי לך מתי מדבר – היינו שהראה לו הרשעים, שאינם דבקים בצדיקים, והם נקראין מתי מדבר, כי מדבר לא היתה רוח צפונית מנשבת בו (יבמות ע"ב.), היינו בחינת רוח החיים דקדושה, שהיא בחינת רוח צפונית, שהיתה מנשבת בכינור של דוד כנ"ל. והרשעים הללו שאינם דבקים בצדיקים, ואין להם הרוח דקדושה, והם בחייהם קרואים מתים, והראה לו מהיכן מגיע להם שלימות החסרון. וזהו שהראה לו: דהוו דמו כמבסמי – פירש רבנו שמואל: כשתויי יין, בחינת עשו אדמוני, שהוא הרב דקליפה, אשר משם מקבלין הרשעים הרוח חיים שלהם, להשלים החסרון. וזהו: וגנו אפרקיד – פירש רבנו שמואל: פניהם למעלה. פניהם, זה בחינת הרוח כנ"ל, הכרת פניהם וכו’. והיינו למעלה, כי הרוח שלהם גדול לפי שעה, עד אשר עולה הצלחתם למעלה כנ"ל, בחינת: כל צורריו יפיח בהם כנ"ל. והוה גבה בירכיה דחד מיניהו – זה מורה על גודל ההצלחה של הרשעים, כי העדר ההצלחה, נקרא ברכים כושלות (ישעיה ל"ה), וגכה בירכיה, היינו רום ההצלחה. ועייל טייעא תותיה בירכיה – היינו הצדיק שנקרא טייעא, כמו שפירש רבנו שמואל בכל מקום: סוחר ישמעאל, וסוחר הוא בחינת הרוח, כמו שכתוב (קהלת א’): סובב סובב הולך הרוח, והיינו הצדיק שמקבל הרוח מהקדושה. וזהו סוחר ישמעאל, על שם (בראשית ט"ז): כי שמע ה’ אל עניך. כי הצדיק שומע כל האנחות של הדבקים בו, כי ממנו תוצאות חיים לכל אחד, כי הוא איש אשר רוח בו כנ"ל. כי רכיב גמלא – בחינת (משלי י"א): גומל נפשו איש חסד, זה בחינת רב חסד כנ"ל. וזקיף רומחא – רומח הוא בחינת רוח מ"ם, בחינת ורוח אלקים מרחפת על פני המים.