תורה סד – המשך

ד

 

ודע, כי מחלוקת היא בחינות בריאת העולם. כי עיקר בריאת העולם – ע"י חלל הפנוי כנ"ל, כי בלא זה היה הכל אין סוף, ולא היה מקום לבריאת העולם כנ"ל, ועל כן צמצם האור לצדדין, ונעשה חלל הפנוי, ובתוכו ברא את כל הבריאה, היינו הימים והמידות, ע"י הדיבור כנזכר לעיל: בדבר ה’ שמים נעשו וכו’.

 

וכן הוא בחינת המחלוקות, כי אילו היו כל התלמידי חכמים אחד, לא היה מקום לבריאת העולם, רק על ידי המחלוקת שביניהם, והם נחלקים זה מזה, וכל אחד סומך עצמו לצד אחר, על ידי זה נעשה ביניהם בחינות חלל הפנוי, שהוא בחינות צמצום האור לצדדין, שבו הוא בריאת העולם על ידי הדיבור כנ"ל. כי כל הדברים שכל אחד מהם מדבר, הכל הם רק בשביל בריאת העולם, שנעשה על ידם בתוך החלל הפנוי וביניהם, כי התלמידי חכמים בוראים את הכל על ידי דבריהם, כמו שכתוב (ישעיה נ"א): ולאמר לציון עמי אתה – אל תקרי עַמִּי אלא עִמִּי, מה אנא עבדי שמיא וארעא במילולי, אף אתם כן (כמ"ש בזוהר בהקדמה דף ה’). אך צריך ליזהר שלא לדבר יותר מדי, רק כפי צורך בריאת העולם, לא יותר. כי על ידי רבוי האור, שלא היו הכלים יכולים לסבול ריבוי האור, נשתברו, ומשבירת הכלים היה התהוות הקליפות, כן אם אחד מרבה לדבר, מזה גורם התהוות הקליפות, כי הוא בחינת ריבוי האור, שעל ידי זה היו שבירת הכלים, שעל ידי זה התהוות הקליפות:

 

וזה פירוש המשנה: כל ימי גדלתי בין חכמים, ולא מצאתי לגוף יותר משתיקה. ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה, וכל המרבה דברים מביא חטא (אבות פ"א).

כל ימי גדלתי בין החכמים וכו’ – בין החכמים, הוא בחינת חלל הפנוי, שנתהווה ונעשה בין החכמים על ידי הפירוד והמחלוקת שיש ביניהם כנ"ל. וזה בין החכמים דייקא, היינו שיש פירוד ומחלוקת ביניהם. כי אם היו כולם אחד, אין שייך לזמר בין החכמים. וע"י המחלוקת נעשה בחינות חלל הפנוי, ובתוך החלל הפנוי הזה נעשה בריאת העולם, היינו הימים והמידות.

 

וזה: כל ימי גדלתי – שהייתי מגדל ימי ומידותי, שהוא בחינת בריאת העולם. בין החכמים – בין החכמים דייקא, בתוך החלל הפנוי כנ"ל, כי שם נעשה כל הבריאה כנ"ל. וזה גדלתי – שהגדלתי ימי ומידותי, מקמנות לגדלות. וזה שקראם ימי, כי הם ימים שלו, כי הוא בורא את העולם וכו’ כנ"ל.

 

וזה: ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה – כי שם בחלל הפנוי אין טוב משתיקה כנ"ל, כי אסור ליכנוס לשם כי אם מי שהוא בבחינות שתיקה, בחינת משה כנ"ל. וזה שאמר: כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי וכו’, כי על ידי שאחז במדרגה זו, בבחינת שתיקה, כמו שאמר שאין טוב משתיקה, על כן היה מגדל ימיו ומידותיו שם בחלל הפנוי, כי אסור ליכנוס לשם כי אם מי שהוא בבחינות שתיקה כנ"ל.

 

וזה: ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, וכל המרבה דברים מביא חטא – כי כל מדרשם ודבריהם שאלו החכמים מדברים אין העיקר המדרש בלבד, אלא המעשה, שיעשו ויבראו על ידי דבריהם את העולם כנ"ל, אל תקרי עַמִּי אלא עִמִּי כנ"ל. אך כל המרבה דברים מביא חטא, כי מריבוי האור נתהוו הקליפות כנ"ל:

 

ה

 

ודע, שעל ידי הניגון של הצדיק שהוא בחינת משה, הוא מעלה את הנשמות מן האפיקורסית הזאת של החלל הפנוי שנפלו לשם. כי דע, שכל חכמה וחכמה שבעולם יש לה זמר וניגון מיוחד, שזה הזמר מיוחד לחכמה זו, ומזה הזמר נמשכת החכמה הזאת. וזה בחינות (תהלים מ"ז): זמרו משכיל, שכל שכל וחכמה יש לו זמר וניגון. ואפילו חכמת האפיקורסית, יש לה ניגון וזמר המיוחד לחכמה האפיקורסית. וזה שאמרו רז"ל (חגיגה ט"ו ע"ב): אחר מה הוי ביה? זימרא יווני לא פסק מפומיה, וכשהיה קם’ מבית המדרש, כמה ספרי מינין נופלין ממנו. כי זה תלוי בזה, כי על ידי זמר הנ"ל שלא פסק מפיו, על ידי זה היו הספרי מינין נופלין ממנו, כי זה הזמר היה מיוחד לזה האפיקורסית והמינות שהיה לו. נמצא, כל חכמה וחכמה לפי בחינתה ומדרגתה, כן יש לה זמר וניגון השייך אליו.