חלק שני פרק ו – כג סיון

 

וזהו שאמר כתוב (קהלת ט, ט): "ראה חיים עם אישה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך וגו’, כי הוא חלקך בחיים". ואישה אשר אהבת הוא רמז על התורה [ומה שאמר: אשר אהבת, שאין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ, ע"ז יט, ע"א], והזהיר לנו הכתוב, שלא יחסר יום אחד מן התורה, כי הוא חלקו בחיים.

 

ואמר הבלך, לרמוז: מי מתבונן בעצמו לשמור כל הימים שהוא חי על האדמה, שלא ילך ממנו יום אחד לריק. מי שמבין בדעתו ושכלו על העולם שהוא עולם של הבל, ולא נשלח לפה, רק לעשות שליחותה דמרא עלמא, להשיג חלקו בתורה וקיום המצוות, כדי לאור באור החיים לעתיד לבוא, על זה האיש נוכל לקוות בו שישמור ימיו, שלא ילך ממנו יום אחד לאיבוד.

 

כלל הדברים: כמו עשירים הגדולים, שיש להם השטרות הגדולים על כמה אלפים (הנקראים סעריעס), שומר בתכלית השמירה כל שטר ושטר שלא יאבד ממנו, כי כל אחד מהן הוא חלק מעושרו, כן ממש צריך האיש הנלבב לשמור את ימיו ושעותיו, כי כל יום הוא חלקו בחיים.

 

 

 

 

עוד צריך איש נבון להתבונן, שיש כמה הלכות חמורות בתורה שרמוזות באיזה פסוק או באיזו תיבה. ואילו בעניין כוח הדיבור, שלא יקלקל אדם לשונו באיזה דיבור האסור, שנה הכתוב ושילש כמה פרשיות בזה. מזה אנו יכולין להתבונן גודל חיוב השמירה שיש עלינו בזה.

 

והנה אמרו חז"ל, יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, ממה שכפל הכתוב לספר כל הדיבורים שדיבר אליעזר, ואילו בתורתן של בנים דרך התורה לקצר. ואף אנו נאמר בעניינינו, ממה שהרבה הכתוב פרשיות על עניין חלק הדיבור, על לשון הרע ורכילות, על הוצאת שם רע, על אונאת דברים, ועל הלבנת פנים, ועל דיבור שקר, ועל דברי גאוה, ועל דברי חנופה, ועל דברי מחלוקת, וכן עניין הוללות וליצנות (שזה בודאי נכלל במה שאמר הכתוב "ודיברתם בם", ואמרו חז"ל ולא בדברים בטלים), מה שלא מצאנו כן בשאר עניינים, נוכל להתבונן מזה את גודל עניין כוח הדיבור, ואשרי חלקו מי שנזהר בם. (חובת השמירה לח"ח זצ"ל פ"ג).

 

 

וראה נא אחי עניין נורא, הלא נצטוינו במצוות ציצית, שעל ידי המצוה נזכור כל מצוות ה’, העשיין והלאוין (מצוות עשה ומצוות לא תעשה), לקיימם כדין. ואילו על עניין לשון הרע לא הסתפק הקב"ה בזה, ונתן זכירה בפני עצמה, "זכור את אשר עשה ה’ אלקיך למרים וגו’", והוא הכל מפני חומרת העניין. (כבוד שמים לח"ח זצ"ל פ"ב).