עניני שמירת הלשון על פי סדר פרשיות התורה – ג תמוז

ודע עוד, שכשם שהנחש נענש בעניין מזונו, ככתוב (בראשית ג, יד): "ועפר תאכל כל ימי חייך", כן הוא מי שהוא בעל לשון הרע נענש בעוני, כמו שכתב בספר הקנה, וזה לשונו: "ראה והבן, שכל המוציא לשון הרע מפיו, נדון בצרעת", ומסיים שם בסוף דבריו, "שמי שאינו נעשה מצורע, נדון בעניות, ושקול העניות כצרעת, והרי הוא עני הנמסר בידי אדם". עיין שם.

 

ובאמת לפלא הוא בעיני, שטבע בני האדם לחפש סגולות וברכות מאנשים גדולים להצלחה על פרנסה, ומה יועילו להם כל הסגולות והברכות אם, חס ושלום, הוא מורגל בזה החטא של לשון הרע ורכילות, הרי יש על זה ארור מפורש בתורה (דברים כז, כד): "ארור מכה רעהו בסתר", שהוא קאי על לשון הרע, כמו שפרש רש"י. ואמרו חז"ל (סוכה כט, ע"ב): ארור, בו קללה, בו נידוי. וזה לא יצא מפי איש אחד, כי אם בהסכם כל ישראל צרוף הכהנים והלויים, ככתוב בקרא, והרי הוא מכלה השפעתו.

 

ואם היו שומעים לדברי, הייתי מייעץ להם יותר שישמרו עצמם בזהירות יתירה מזה החטא, ובפרט מלעשות בפועל ממש רע לחברו מעניין גזל וחמס ואונאה וכיוצא בזה, [שזה בודאי גורם גדול שיבזבז נכסיו על ידי זה וירד לטמיון, כמו שכתבנו בקונטרס שפת מרים, פרק שני ושלישי מכמה פסוקים ומאמרי חז"ל, עיין שם), שאז בודאי יתברכו נכסיהם יותר מכלל הסגולות, וכמו שידוע, שכל הארורים פתחו מתחילה בברכה ואמרו: ברוך אשר לא יכה את רעהו, וכל ישראל ענו על זה אמן, ובודאי תתקיים הברכה הזו.

 

 

 

 

"ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא" (ויקרא יג, מה).

 

יש לומר על באור הכתוב "ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא", שהנה אמרו חז"ל (ערכין טו) שהנגעים באים על לשון הרע, והנה ידוע שהקב"ה עשה ללשון שתי מחיצות להיות לו לשמור דיבורו.

 

ואם אף על פי כן אינו שומר לשונו, נלקה בצרעת, אז מראין לו שאין די בשתי מחיצות רק צריך לעשות מחיצה שלישית לפיו, ולכך אמר "ועל שפם יעטה", להיות לו מחיצה ללשונו, "וטמא טמא יקרא", היפך מה שקלקל בלשונו ודיבר לשון הרע, יתקן מה שיקרא על עצמו טמא טמא. (אמרי שפר שם לג"ר שלמה קלוגר זצ"ל).