ענייני שמירת הלשון לפי סדר פרשיות – ב מנחם אב

 

 

"ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבוב את ארץ אדום וגו’" (שם כא, ד). הנה ידוע, שזה היה בעת האחרון, שנשלם כבר מיתת מתי מדבר, והיו קרובים להכנס לארץ ישראל, אך על ידי הסיבוב לארץ אדום, שלא נתנם לעבור בארצו, אמרו שחס ושלום יימשך עוד הרבה שנים, וזהו שגרם להם לדבר שלא כהוגן, ונענשו מאוד על ידי זה. וכל זה רמז לסוף הגלות, שימצאו אנשים שידברו שלא כהוגן גם כן כזה, ועבור זה יענשו מאוד. ועל כן האיש הנלבב יזהר מאוד בזה שלא לדבר תועה על ה’, חס ושלום.

 

 

 

 

 

וכמה נוראים הדברים, בימים אלה שנקראים הפרשיות האלה, בימי הספירה, ימי ההתעלות מטומאת מצרים, וההכנות לקבלת התורה, בהם אנו מתקדשים ומטהרים מטומאות וחטאים, ושורת הדין היתה שיהיו הימים האלה ימי שמחה – אנו נוהגים בהם ימי אבלות ארוכים של ל"ג ימים, וזה על מותם של תלמידי רבי עקיבא.

 

אין אנו מתאבלים על מיתתם של רבי עקיבא וחבריו, עשרת הרוגי מלכות, ועל כל הצרות שפקדו אותנו במשך אלפי השנים שגלינו מארצנו, על ימי מסעי הצלב, הגרושים וההשמדות של מליוני אחינו ובשרנו, עד דורנו זה, ואנו עושים את זה באבלות של שלושת השבועות מי"ז בתמוז עד תשעה באב, ומזכירים ומבכים את כל זה בקינות לתשעה באב, ורק על מותם של י"ב אלף תלמידי רבי עקיבא – גדולים בתורה וביראת שמים – שמתו בימים של ההכנה לקבלת התורה.

 

 

וזה "מפני שלא נהגו כבוד זה בזה", כי זה שורש כל הרע – אם לא נוהגים כבוד זה בזה ולא מעריכים את הזולת, התלמיד חכם, ורק רואים ומספרים את ה"חסרונות" שלו, הרי זה ההתחלה ללשון הרע ורכילות, לחורבן התורה והעם.

 

ועל זה אנו מתאבלים במשך אלפי שנים, כי לא תמו מספרי לשון הרע ובעלי מחלוקת, אף בין הטובים והמעולים שבנו. וזה מעכב את הגאולה, וכמו שאמר משה רבנו ע"ה "אכן נודע הדבר", שהייתי תמה עליו מה חטאו ישראל מכל ע’ אומות להיות נלקים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראויים לכך (דלטורין ומספרי לשון הרע יש ביניהם – רש"י).

 

וכן מצאנו בין הסיבות שגרמו לשריפת בני אהרן הקדושים – בקרובי אקדש – שלא נמלכו בזה, זאת אומרת, כי לא כיבדו זה את זה, כדי להימלך אם לעשות את המעשה הזה של הקרבת "אש זרה" השורפת נשמה, אם כי הגוף נשאר קיים. (למען אחי ורעי לג"ר אלחנן סורוצקין זצ"ל, פרשת תזריע מצורע).