חלק שני חתימת הספר – יז אלול

 

ועתה נדבר אודות כוח הדיבור שהטביע הקב"ה בנפש האדם, שבו נבדל מכל שאר בעלי חיים, וניתן בו כוח הדיבור, שבו יוכל האדם לזכות לדבר לפני הקב"ה ולהגות בתורתו, שזוהי תכלית הבריאה, כמו שאמר הכתוב (ירמיה לג, כה): "כה אמר ה’, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי".

 

הנה מוכח מהכתוב, שבריאת יום ולילה היתה בשביל התורה. ובזה בארתי מה שכתוב במנחות (צט, ע"ב): שאל בן דמא את רבי ישמעאל: כגון אני, שלמדתי כל התורה, מהו שאלך ואלמד חכמה יוונית? קרא עליו המקרא הזה (יהושע א, ח): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה". צא ובדוק שעה שאינה לא יום ולא לילה, ולמד בה חכמה יוונית.

 

ואמרתי הסבר על פי משל: חייט אחד היה לו מלאכה רבה, והוצרך לשכור פועל לחודש ימים, שיבוא לביתו לעזור לו להשלים מלאכתו, וכן היה, ושילם לו. ואחר כך הביא הפועל מלאכה משלו גם כן לבית בעל הבית לעשותה שם. אמר לו בעל הבית: עד עתה, שעשית מלאכתי, הוכרחתי לתת לך שולחני, וכל כלי לעשות מלאכתי, אבל כעת, שאתה עושה מלאכתך, למה לי לתת לך שולחני וכל כלי? כך הנמשל: הקב"ה ברא את הזמן, והוא יום ולילה, לעשות מלאכתו, ואתה באת ללמוד חכמה יוונית בזמן שהוא שלו, צא ובדוק שעה שאינה לא יום ולא לילה ולמד בה.

 

 

 

 

כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו, וטומאתו חמורה מטומאת זב ובעל קרי וטומאת מת, כי הוא משתלח חוץ לשלושה מחנות, וכל מי שנכנס לתוך אהלו נטמא, שלא מצאנו כן בכל הטמאים. ובספר הקנה כתוב שיהיה מוכרח לסבול עונש הצרעת לעתיד לבוא. וכן משמע במדרש בשם רבי ינאי שאמר על הפסוק "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו", אל תקרא מצרות נפשו אלא מצרעת נפשו. (כבוד שמים לח"ח זצ"ל).