חלק שני חתימת הספר – יח אלול

 

ועל ידי כל דיבור ודיבור בדברי תורה מתוספת קדושה על נפש האדם, כי בכל דיבור מקיים מצוות עשה של לימוד התורה, כמו שכתבו הספרים, ועל ידי כל מצוה מתקדשת נפש האדם, כמו שכתוב (במדבר טו, מ): "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם". ואין לאדם בכל איבריו שיתוסף לו על ידיהם מצוות כמו בעניין הדיבור שחננו ה’ בו, כי איזה מצוה שיעשה באיבריו מוכרח לשהות על זה איזה זמן, ובזה הזמן, אם ילמד תורה, יוכל להוציא מפיו מאות דיבורים של תורה, ולכן אין רשות לאדם לבטל מדברי תורה במקום שיכולה המצוה להתקיים על ידי אחרים. ועל זה רמז הכתוב במשלי (יט, ד): "הון יוסיף רעים רבים", ופירש הגר"א, שעל ידי הונה של תורה מתוספים לאדם רעים רבים, כי מכל דיבור של תורה, שמקיים בו מצוות עשה של לימוד תורה, נברא לו פרקליט אחד, והן הם רעים הנאמנים של האדם.

 

כלל הדברים: הדיבור הוא אושרו והצלחתו של האדם אם יתנהג בו כשורה. אכן להיפך אם יתנהג בו שלא כשורה אין בכל האיברים שיוכל להינזק על ידם כמו על ידי לשונו, כי בודאי מכל דיבור אסור נברא קטגור עליו, ובשעה אחת יכול לדבר כמה מאות דיבורים של איסורי שקר וליצנות ורכילות ולשון הרע.

 

 

 

 

עוד נוכל לומר מה שתלה דוד המלך ע"ה עצם חיים הנצחיים וטובת עולם הזה בשמירת הלשון. כי ידוע הוא, שעל כן נקראת נשמתו של האדם בשם נשמת חיים, עבור שבה יחיה האדם חיי הנצח, ובעל לשון הרע נשמתו הקדושה מסתלקת ממנו עבור זה, כמו שכתוב בזוהר הקדוש פרשת מצורע. (שער הזכירה פ"ג, שמירת הלשון).