חלק שני חתימת הספר – טו אלול

 

והנה ידוע, שכל תוחלת האדם, מי שהוא בשם ישראל יכונה, העיקר הוא לזכות לחיי העולם הבא, שזהו התענוג הגדול מכל חמודי תבל, וכמאמר התנא באבות (ד, כב): "יפה שעת אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה". וידוע מה שכתבו כמה ספרים, וכזה כתב גם כן הגר"א על הפסוק (משלי יג, יג): "בז לדבר יחבל לו", שכאשר האדם מבזה איזה דבר מצוה, הוא מחבל את עצמו, כי כל דבר באיבריו יש לו כוח חיוני מן המצוה, כי רמ"ח מצוות עשה הן כנגד רמ"ח איברים שבאדם, ככתוב במדרש, ונמצאת אחר כך חבלה בנפשו באותו האיבר.

 

ונמצא לפי זה אם לא היה נזהר בעודו בחייו בזה העולם בכוח הראיה שלו, והיה הפקר אצלו להביט במה שאסרה תרוה^*) ידע בבירור כי לעתיד לבוא יהיה כמו סומא, ולא יוכל להביט באור ה’, ודוגמת מי שהוא חולה בעיניו, אינו יכול לראות באור השמש. והנה ערך הקלקול בעיניו תלוי לפי ערך הפקרו.

 

וכמה יתמרמר האדם על זה לבסוף, שתחת רגע אחד של הנאה בכל פעם שהלעיטו היצר בפיתוייו, השחית את עיניו והחשיכם, במה שהמשיך בכל פעם את רוח הטומאה של רוח זנונים עליהם.

 

והעין הוא הפתח הראשון של יצר הרע, שעל ידו נכנס כוח החמדה והתאוה בלב האדם, שעליהם הוזהרנו מן התורה במעמד הר סיני, וכמו שאמרו חז"ל: "העין רואה, והלב חומר, וכלי המעשה גומרים". ועל זה נרמז באיכה (ג, נג): "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי" [והיינו, בנות עירי, מרמז על כוחות הגוף, שהוא גם כן מכונה בשם עיר, וכמאמרם (נדרים לב, ע"ב): "עיר קטנה זה הגוף". ורמז שהעין השחיתה לנפשו יותר מכל שאר כוחות הגוף, שכולם לא באו לגמור אלא מה שהתחיל בעיניו].

 

^*) הן המתכוון להביט בנשים, לבד מה שהדבר מביא לידי הרהור, ולפעמים לידי זרע לבטלה, הוא מטמא בזה את עיניו, והן המביט בספרי אפיקורסים וליצנים אפילו אם הוא יקראם בפה, על כל פנים הוא מטמא בזה את עיניו ואת מחשבות ליבו, ועל זה אמר הכתוב (במדבר טו, לט): "ולא תתורו אחרי לבבכם" וגו’, ואמרו חז"ל (ברכות יב, ע"ב), ועיין בסנהדרין ויש פרק חלק, מה שכתוב במשנה גודל העונש על זה. ועיין בשולחן ערוך (אורח חיים סימן שז, סעיף טז) ובמשנה ברורה באר היטב ובביאור הלכה שם.

 

 

 

 

הלשון כלל כל הגוף, וכשעושה עוון מיוחד מקלקל כוח אחד בנפשו וברוחו, והרי זה נדמה למוכה ופצוע באיבר אחד, אבל בחטא הלשון כורת כל איברי נפשו ורוחו, כי הוא נוגע לכולם יחד. (הגרי"א חבר זצ"ל בספרו אפיקי ים, ערכין דף ט"ו).